Page 140 - 14322
P. 140
ג׳ון לה קארה
הימים הזדחלו באי־נחת .בשעות אחר הצהריים היו לילי וסם יורדים
אל גן המשחקים או מטיילים ליד הנהר ,ואם חנות הספרים לא היתה
עמוסה ,ג'וליאן היה מצטרף .לפעמים דודה סופי היתה מופיעה בלי
הודעה מוקדמת ולוקחת את סם לטיול קצר :סופי ,שבמילותיה של
לילי "עבדה עם אבא בחוץ לארץ באיזה תפקיד תמוה" .אבל ג'וליאן
היה מספיק חכם לא לשאול .הוא למד לראות במשפחת אייבון כולה
ובשלוחותיה סיעה מאוחדת ,לא בסודות שחלקו כי אם בסודות ששמרו
זה מפני זה :קונספט שצילצל מוכר מאוד מילדותו שלו.
ואולם ,גם אם עבר זמן־מה עד שתפס זאת ,לילי ,בשקט ,דיברה
את דרכה אל מחוץ לכלא.
לפנות ערב ,שמש שלאחר גשם .ג'וליאן ולילי משוטטים להנאתם
יד ביד לאורכו של השביל להולכי רגל .ג'וליאן מניח שמחשבותיה עם
ד ּב ֹורה .סם ודודה סופי במרחק־מה לפניהם.
"יודע מה הדירה שלי בבלומסברי היתה לפני שעברתי לשם?"
בית זונות? — בצחוק .היא צוהלת.
"בית מבטחים של השירות ,אידיוט! ובסוף ,כשזה כבר לא היה
מקום בטוח מבחינתם ,הם נתנו לאמא לקנות אותו במחיר הקרן ,עשו
לה טובה .אז אמא נתנה אותו לנו .מעולה ,אבל לא יכולנו לעבור לשם
במשך חודש .למה לא? קדימה .נ ֵחש!"
לחות עולה מן הקרקע? חולדות? צ'ק שחזר?
"כי היינו צריכים לחכות עד שה ְמטאטאים נתנו לזה אור ירוק".
להנאתה הרבה ,ג'וליאן נכנס היישר למלכודת ,אולי בכוונה.
"לא עובדי ניקיון ,אידיוט! ְמטאטאים .אלה שמטאטאים משם
מיקרופונים שתולים .מכשירי האזנה סמויים .הם לא הרכיבו כאלה.
את זה הם כבר עשו בהתחלה .הם פירקו אותם .אני כל הזמן מקווה
למצוא אחד שהם פיספסו ,שאוכל לדבר אליו גסויות".
אבל צחוקה הוא שמסב לו נחת יותר מכול ,וההרגשה של זרועה
התלויה סביב מותניו ,ואיך היא נשארת שם כשהיא שבה ושוקעת
בהרהורים.
140
