Page 145 - 14322
P. 145
שומר אמונים
בבקשה .שומע את נקבת החרמשון קוראת לבן זוגה? עקוב אחר היד
שלי".
ג'וליאן העמיד פנים שהוא עושה כן ,אבל לכמה רגעים הצליח
לעקוב רק אחרי האופק :שרידי הציביליזציה שלנו לאחר חורבנה
באיזו פורענות עתידית .הם ניצבו שם :יערות מרוחקים של אנטנות
נטושות מזדקרות מן הערפלַ ,האנגרים ,מבנים צבאיים ,אולמי מגורים
וחדרי בקרה נטושיםָּ ,פג ֹוד ֹות על רגלי פיל מגושמות לשם מבחני לחץ
לפצצות אטום ,עם גגות משופעים אבל בלי קירות למקרה שיתחולל
הגרוע מכול .ולרגליו ,אזהרה לבל יסטה משבילים מסומנים ,או שיביא
בחשבון נפלי תחמושת.
"אתה מזועזע למראה המקום הגיהינומי הזה ,ג'וליאן?" שאל
אדוארד ,משהבחין בסערת רוחו.
"זו הסיבה שאתה בא הנה?"
"כן ,זו הסיבה ",הוא השיב בגילוי לב לא אופייני .ובעודו אוחז
בזרועו של ג'וליאן ,דבר שמעולם לא עשה" :הקשב היטב .אתה
מקשיב? עכשיו ספר לי מה אתה שומע מעבר לצרחות הציפורים?"
וכאשר ג'וליאן לא שמע מאומה להוציא עוד צרחות ואת התכתשות
הרוח" :מה בדבר רעם התותחים של עברנו הבריטי המפואר? לא?
שום תותחים?"
"מה אתה שומע?" שאל ג'וליאן במבוכה בלוויית צחוק כדי להפיג
את חומרת מבטו הלטוש של אדוארד.
"אני?" — כמו תמיד ,מופתע להישאל" .טוב ,את התותחים של
עתידנו המפואר .אלא מה?"
באמת ,אלא מה ,תהה ג'וליאן .ותהה עוד יותר כאשר בהגיעו
לקצה של שרטון ,אדוארד אחז שוב בזרועו ,הוביל אותו אל ספסל
מאולתר של סחף עץ והתיישב לצידו.
"עולה בדעתי כי אפשר שלא תהיה לנו הזדמנות לדבר לבדנו
לזמן־מה ",הוא הכריז לפתע.
"למה לא?"
145
