Page 149 - 14322
P. 149
שומר אמונים
החליט ללכת .בשעה שטיפס בגבעה ,הצלצול החדגוני של פעמון
הכנסייה הלך והתגבר ,מז ֵמן לא רק את תושבי העיירה אלא גם את
חמישים עד שישים אנשי השירות בעבר ובהווה ,שאת בואם המשוער
חזתה א ֹו ֵנה .מגרש החניה היה ִמקבץ שלוליות חומות ,שהכנסייה לא
יכלה להרשות לעצמה לממן את תיקונו .לחנות שם משמע להסתכן
ברגליים רטובות ובנעליים מלוכלכות בבוץ .שני שוטרים מתרפסים
דחקו במגיעים להתעלם מקווי הפרדה רצופים .במדרגות שבכניסה
לכנסייה ,אבלים החליפו ברכות שלום והתחבקו .שני גברים בחליפות
הושיטו חוברות דקות עם פירוט סדרי הטקס .תחת ברוש ע ֵנף,
שלישיית קברנים צעירים עישנו סיגריה חשאית .הוא הותקף בידי
סיליה ,עטוית שחורים .גבר קטן־קומה במעיל צמר גמלים ובכפפות
עור חזיר כתומות נע בעצבנות לצידה.
"עוד לא פגשת את ברנרד שלי ,נכון ,מר ג'וליאן הצעיר?" ביקשה
סיליה לדעת בקול דוקרני ,ובו בזמן נעצה בו מבט פלדה נוקב" .אולי
נוכל לתפוס שיחה קטנה אחר כך .כן?" מה הקטע שלה ,לכל הרוחות?
שתי גברות מתנדבות מן הספרייה צרו עליו" :האין זה נורא?"
נורא ,הוא הסכים.
אחר כך באו א ֹולי הקצב ובן זוגו ,ג'ורג'.
"לא ראיתם במקרה את לילי בסביבה?" הוא שאל.
"בלשכת הכמרים עם הכומר ",אמר ג'ורג' תכף ומיד.
"אז אתה מחנות הספרים ",הביאה לידיעתו אישה גבוהה בעלת
פנים חזקות" .אני בת דודה של ד ּב ֹורה ,לסלי .גם אני מחפשת את
לילי .וזה בעלי".
מה שלומך.
דלת לשכת הכמרים היתה פתוחה .תיבת תשמישי הקדושה .צלבי
גומא על הקיר .הקטורת של ילדותו ,אבל לא כומר ולא לילי .הוא
המשיך ללכת ומצא אותה עומדת בחלקת דשא גבוה ,בין שני עמודי
תמך עצומים בגודלם ,אס ּופית ויקטוריאנית בכובע פעמון שחור
ובחצאית ארוכה .לרגליה ,הר קטן של זרים ופרחים אדומים.
149
