Page 152 - 14322
P. 152
ג׳ון לה קארה
בקטע סולו עצוב *.ג'וליאן סב על עקביו בעת ובעונה אחת עם עמיתיו
נושאי הארון ,ותופס את מקומו לצד לילי .ידה העטויה כפפה מוצאת
את כף ידו ,מצטנפת ונחה דרך ִקרבה בתוכה .היא לוחשת "אלוהים"
ועוצמת את עיניה .בצידה האחר אדוארד בוהה כסומא ִנכחו ,סנטר
מורם ,כתפיים משוכות לאחור ,פנים אל פנים מול כיתת היורים.
זעירה וחסרת הגנה למר ֶאה ליד מעמד הקריאה ,לילי בכובע הפעמון
ובחצאית השחורה קוראת שיר מאת קיפלינג ,בחירה של אמה .לשם
שינוי קולה כה חלוש ,עד שאינו נישא מעבר לשתי שורות המושבים
הראשונות.
פרץ אלים של צלילי עוגב נותן את האות לחמישים עד שישים
אנשי השירות בעבר ובהווה ובני ובנות זוגם לקפוץ על רגליהם כאיש
אחד .בני העיירה נעמדים בעצלתיים אחריהם .הגג דמוי החבית רועד
בשעה שציבור הנוכחים בכנסייה ,באחדות קולות רועמת ,נשבע
אמונים לעמול לילות כימים כדי לעמוד בשערי העיר השמימית.
המוזיקה נמוגה ,והארי נייט עומד אצל דוכן המטיף.
יהיה שמו של הארי אשר יהיה ,הוא ליהוק מושלם .יהיה מה
שמייצג השירות אשר יהיה ,הוא מייצג זאת .הוא מדבר גלויות ,טובות
וישירות .הוא מקרין תחושת ישרנות מוסרית שהוא נושא בע ּול ּה
בקלות .שתי ידיו נראות לעין תדיר ,והוא מדבר בשטף בלי להיעזר
ברשימות.
יופייה האישי הנדיר של ד ּב ֹורה ,שנינותה.
צער האובדן המוקדם של אמה.
מזלה הטוב לגדול בצילו של אביה ,חייל ,מלומד ,אספן אמנות,
פילנתרופ.
אהבתה לארץ.
נחישות דעתה להציב את חובתה לפני טובת עצמה.
* נגני העוגב בכנסיות ,היושבים בגבם אל הכומר ואל הקהל ,משתמשים במראה
המורכבת על העוגב כדי לעקוב אחר מהלך הטקס.
152
