Page 154 - 14322
P. 154
ג׳ון לה קארה
הארון יורדים .הקברנים הצעירים גוררים את הארון החוצה ,נושאי
הארון נערכים מחדש .לילי ואדוארד עומדים מטרים אחדים משולי
הקבר .לילי לופתת את זרועו של אדוארד באחיזת צבת ,אצבעותיה
שלובות ולבנות .בתור תזכורת נוספת עבורו לנוכחותה היא תומכת
את ראשה בכתפו.
הוא אמר שאמא לא רצתה אותו לצד הקבר שלה .אני אמרתי,
אם הוא לא בא ,גם אני לא הולכת .מה לכל הרוחות הם עשו זה לזה,
ג' ּו ְלס? משתאה לילי בנעימה ישנונית אל תוך הטלפון הנייד שלו
בשעות הקטנות של הבוקר הזה.
על פי סדרת פקודות של איש בית הלוויות השמנמן ,ששת נושאי
הארון עוצרים במקומם בהיסוס ,ואז פורקים בזהירות את הארון
מכתפיהם — הקטע הָרגיש — מעבירים אותו אל ידיהם ומנמיכים
אותו בחשש אל פסי העץ ,ואז תופסים בחוזקה ברצועות בעוד
הקברנים הזוטרים מסלקים את פסי העץ .וכך מביאים את ד ּב ֹורה
למנוחות.
"פרידה נפלאה ",מעיר רג'י הפוסע לצד ג'וליאן ,כשהם שמים את
פניהם במורד הגבעה אל ה"ר ֹויאל ֵהייבן"" .בדיוק מה שמגיע לה.
ואדוארד המסכן מחזיק מעמד לא רע ,אתה לא חושב? בהתחשב
בנסיבות?"
ומהן בדיוק ,תוהה ג'וליאן.
הם נכנסו באיחור .רק המשפחה טרם הגיעה.
"אנחנו צריכים עכשיו להכיר זה את זה ,אבל אנחנו לא מכירים",
התלונן הארי נייט בלבביות בשעה שלחצו ידיים.
וכשג'וליאן מסר את שמו" :כמובן ,אני יודע מי אתה! חבר של
אדוארד ,חבר של המשפחה .אני שמח שאתה פה".
"ואני א ֹו ֵנה ",אמרה אישה מעורפלת בנעימ ּות ב ָשל סגלגל לכתפיה.
"ולילי אומרת שהתמיכה שלך היא משהו יוצא מן הכלל".
חבורה קטנה מאנשי העיירה התגודדה בקצה המרוחק של אולם
154
