Page 158 - 14322
P. 158
ג׳ון לה קארה
באופנועים שלהם ,מבחר מגוון לא פחות של יצורים אנושיים ,למן
זוגות בני גיל העמידה דרך תרמילאים ודוורים במדים ועד לאימהות
עם ילדיהן .אבל מה שהרשים את ג'וליאן ,אם בכלל ,היה הרגיל ּות
המשותפת להם ,ואיך אף ראש לא פנה להביט בו כשרג'י הוביל אותו
לעבר בית החווה ,וגבר גבעולי בחליפה אפורה משעממת יצא וירד
בזהירות במדרגות השבורות ,מחייך מתוך מבוכה ומושיט יד לברכת
שלום.
"ג'וליאן .שלום .שמי סטיוארט פרוקטור .מצטער על החטיפה,
אבל חוששני שמדובר בעניין לאומי דוחק למדי".
ג'וליאן לא דיבר ,אך לא היה זה בשל מחסור במילים או מתוך
תרעומת ,אלא מפני שהבין באיחור כי מזה ימים רבים ,אולי שבועות,
הוא מחכה לסוג כלשהו של התרה .הם השאירו את רג'י עומד בדלת.
לאורו של פנס כסוף מיושן הוביל אותו פרוקטור בתוככי הבית
המחשיך ,על פני אריחים שבורים וקורות חשופות ,דרך חלונות
צרפתיים מנופצים ואל מעגל של גן שצמח פרא .באמצעו ניצב ביתן
קיץ מעץ שדלתו פתוחה .שביל נקצץ בדשא הגבוה .עששית דולקת
היתה תלויה מן התקרה .על שולחן קרמיקה — סקוץ' ,קרח ,סודה
ושתי כוסות.
"שעתיים לכל היותר אלא אם כן משהו משתבש להחריד ",הכריז
פרוקטור ,מזג שתי מנות והושיט לו אחת" .ואז נחזיר אותך בזריזות
אל העיירה .נושא הדיון ,כפי שדומני שכבר ניחשת ,הוא אדוארד
אייבון ,והסיווג הרשמי שלו הוא סודי ביותר וצפונה מכך .אז לפני
הכול ,חת ֹום כאן ,אם תרצה ,ונצור את לשונך מעתה ועד עולם" —
מגיש טופס מודפס ,ומן הכיס הפנימי של החליפה ,עט כדורי.
"ואם לא ארצה?" שאל ג'וליאן.
"השמים נופלים .אנחנו עוצרים אותך בחשד שסיפקת סיוע
ותמיכה לאויבי המלכה ,ומציגים כראיה את המחשב מן המרתףּ .כַר ֶתם
ברית ,קשרתם קשר ,זממתם קנוניה .השתמשתם בספריית הקלאסיקה
158
