Page 161 - 14322
P. 161

‫שומר אמונים‬

                                                           ‫הנהון‪.‬‬
             ‫"האם היו לך סידורים אישיים משלך באותו היום?"‬

                                                           ‫"לא‪".‬‬
‫"אז נסיעה מיוחדת רק לשם כך‪ ,‬גם כן לבקשתו של אדוארד‪,‬‬
‫שיצאת אליה מתוך רצון לעזור לזולת ובהתראה קצרה‪ .‬אני‬

                                                             ‫צודק?"‬
                              ‫"הוא ביקש ממני; נסעתי למחרת‪".‬‬
                ‫"כי זה היה בוער כל כך? — דחוף כל כך עבורו?"‬

                                                            ‫"כן‪".‬‬
                                             ‫"מדוע? הוא אמר?"‬
‫"זה היה דחוף‪ .‬הוא הכיר אותה זמן רב‪ .‬תפסה מקום גדול בחיים‬
‫שלו‪ .‬זה היה חשוב לו‪ .‬אשתו גססה‪ .‬חיבבתי אותו‪ .‬עדיין מחבב אותו‪".‬‬
‫"אבל שום רמז באשר לתפקיד שאולי היא ממלאת בחייו? או‬

                                                            ‫מילאה?"‬
                ‫"הוא היה מטורף עליה‪ .‬זה מה שנאמר במובלע‪".‬‬

                                                ‫"מה היה שמה?"‬
                         ‫"שום שם לא נמסר‪ .‬מרי לשם הנוחות‪".‬‬

                                      ‫פרוקטור לא נראה מופתע‪.‬‬
                                      ‫"והסיבה לדחיפ ּות הזאת?"‬
                                        ‫"לא נשאלה‪ ,‬ולא ניתנה‪".‬‬
                               ‫"ותוכן המכתב? מטרתו‪ .‬הודעה?"‬

                                                         ‫"כנ"ל‪".‬‬
               ‫"ובשום שלב לא התפתית לקרוא אותו? לא‪ .‬טוב‪".‬‬
   ‫למה טוב? כבוד צ ֹופי? מן הסתם‪ ,‬על פי מראהו של האיש‪ ,‬כן‪.‬‬
‫"אבל מרי‪ ,‬כפי שאתה מכנה אותה‪ ,‬קוראת את המכתב בנוכחותך‪.‬‬
           ‫לדברי המלצרית‪ ,‬שקיבלה ממך דמי שירות נאים כל כך‪".‬‬

                                     ‫"מרי קראה את זה‪ .‬לא אני‪".‬‬
                                          ‫"זה היה מכתב ארוך?"‬

                                         ‫"מה המלצרית אומרת?"‬

                                ‫‪161‬‬
   156   157   158   159   160   161   162   163   164   165   166