Page 165 - 14322
P. 165
שומר אמונים
לא מסיר מעליו את הז'קט .לא מסיר אותו עכשיו .מעולם לא נשמע
מרים את קולו; בעליה או נתון בבעלותה של אישה ייצוגית ,שמכירה
את השמות של כולם באירועים רשמיים של השירות ,ופרט לכך אינה
נראית לעין .דירת רווקים בעברו האחר של הנהר .בית בסנט אל ּבנס
שהוא ומשפחתו גרים בו תחת שם אחר .א־פוליטי ,אך מלחשים כי סביר
שימונה לראש השירות בתנאי שישחק נכון בקלפים שלו ,ושהט ֹורים
ינצחו בבחירות הבאות .בלי חברים קרובים בשורות השירות ,ולפיכך
בלי אויבים קרובים .שועל ועדות מן המעלה הראשונה .אנשי הפיקוח
הפרלמנטרי אוכלים מכף ידו.
אם בזאת היה מסתכם המידע הכללי בנוגע אליו ,לפרוקטור —
חברו לריצה עשרים וחמש שנים — היה רק מעט להוסיף על כך.
עלייתו המטאורית של באטנבי היתה לחידה בעיני פרוקטור מזמן
שהכיר אותו .הם היו בני אותו הגיל ,אותה שנה ,אותו מחזור .הם
ישבו באותם קורסי הדרכה ,חיככו כתפיים באותם מבצעים ,התחרו
על אותם מינויים וקידומים ,עד שבאטנבי איכשהו פתח פער ,בהדרגה
ותמיד ללא מאמץ ,ורק לאחרונה בקפיצות גדולות ,כך שהיום,
בעוד פרוקטור מתייגע באבטחת פנים ,עמדה שממנה ֵיצא לגמלאות
בתוך זמן קצר ,באטנבי ,עם קולו המונוטוני וזוג הידיים האמונות,
המטופלות והמטופחות ,ראה באופק את הכתר המוזהב .אין פוצה פה
ומצפצף :כי פרוקטור הוא שבילה את זמנו בביצוע העבודה הממשית.
"אכפת לך ,סטיוארט?"
פרוקטור פתח בצייתנות את הדלת .נכנסת טרסה ,גבוהה ,מזרת
אימה ,בצעדים רחבים ,בחליפה סמכותית שחורה ,נושאת קלסר חום־
צהבהב עם צלב אלכסוני ירוק מרוח בנדיבות על הכריכה ,הסמל הכי
חזק בשירות ל"הכניסה אסורה".
"אני מקווה שזה רק אנחנו ,קוונטין?" היא התרתה ,מתרווחת בלי
שהתבקשה בכורסה האחרת ומושכת מעלה את החצאית השחורה ,עד
שיכלה לשכל את רגליה בנוחות.
"רק אנחנו ",אמר באטנבי.
165
