Page 168 - 14322
P. 168
ג׳ון לה קארה
באטנבי בקולו המאופק היה צריך לדעת איך קרה שהפקחים
בצ'לטנהם* — מושא לחשדות קבועים מצד השירות — קרסו כך על
משמרתם בצורה כה הרת אסון:
"ולאורך תקופה של עשר שנים או יותר ",הוא הוסיף בתוכחה.
"בהחלט נראה לי שבכל ניתוח אובייקטיבי ,הם אלה שצריכים לספק
הסברים משכנעים יותר ,אם הדברים אי־פעם ירחיקו לכת עד כדי כך;
לא היית אומרת ,מבחינה משפטית ,טרסה — אם נתעלם לחלוטין מכל
אפשרות ליריבות פנימית בתוך השירות ,תופעה שכולנו תמימי דעים
שהיא אכן נחלת העבר?"
"דיברתי הבוקר עם המכשף הגדול שלהם ,והם מחוץ לזה .זה היה
עניין שלנו ,הם לא קיבלו שום תדרוך מאיתנו ,שום הקשר ,ושום סיבה
לחשוד במשהו מסריח .זה הטיעון הישן של 'מה זה רימונים?' טון
רימונים אצל טרוריסט זה לא טון רימונים אצל הירקן .בדיוק אותו
דבר תופס גם בנוגע לפורצלן סיני כחול ולבן .זה היה בין סוחר לסוחר,
שיחה מסחרית נורמלית .זה לא עסק של צ'לטנהם — או שלא היה עד
השבוע שעבר — מי עוד מאזין ,או מה עשויות להיות הזיקות האתניות
והפוליטיות של סוחר מסוים .וזה רק טיעון מספר אחת ",היא המשיכה,
מתעלמת מידו המורמת של באטנבי" ,כי לצ'לטנהם אף פעם אין רק
אחד איפה שיכולים להיות שניים .טיעון מספר שתיים הוא שמילות
הצופן שהשתמשו בהן ,וטכניקות ערפול אחרות פרימיטיביות במידה
שווה ,עברו כל כך נמוך מתחת לרדאר שלהם ,עד שילד בן תשע היה
יכול לפצח אותן במבט אחד .אז הבו לנו עוד ילדים בני תשע ,אמרתי
לו .חצי מהעובדים אצלכם לא הרבה יותר מבוגרים ,בכל מקרה .סוף
השיחה".
"האם נאמר לצ'לטנהם דבר־מה מפורש באשר לסיבה שמאחורי
החקירה שלנו ,היית אומר ,סטיוארט?" שאל באטנבי מרחוק" .האם
אנחנו ,כשתידרכנו אותם ,היית אומר ,רמזנו בדרך כלשהי שכל זה
* מקום מושבו של "המטה הממשלתי לתקשורת" ( ,)GCHQהמקבילה הבריטית
ל"סוכנות לביטחון לאומי" ( )NSAהאמריקאית.
168
