Page 146 - 14322
P. 146
ג׳ון לה קארה
"אחרי הלוויה דברים רבים משתנים .יהיו אילוצים חדשים .בהכרח
יידרשו חיים חדשים .איני יכול להיות אורח טפיל בחנות לזמן בלתי
מוגבל".
"טפיל?"
"עכשיו כאשר ד ּב ֹורה המסכנה כבר אינה איתנו ,לא יהיה לי שום
תירוץ".
"אינך צריך תירוץ ,אדוארד .אתה רצוי בכל זמן .אנחנו בונים יחד
ספרייה נהדרת ,זוכר?"
"אמנם אני זוכר ,והיית נדיב ביותר ,ואני בוש בכך שהיה עלי לנצל
יתר על המידה את הכנסת האורחים שלך ,אבל הדבר היה הכרחי,
למרבה הצער ".הכרחי? "'הרפובליקה' שלנו מבוססת היטב .דרושים
רק כישורי הארגון המוכחים שלך כדי להביא אותה לכדי השלמה .אני
אהיה מיותר .חברתי התרשמה ממך לטובה".
"מרי?"
"היא לא חששה כלל שמא תבגוד בי .היא שמחה להפקיד בידיך
את תשובתה למכתב שלי .היא ציינה שאתה גבר בעל יושרה .היא
אישה בעלת ניסיון רב בעולם הממשי".
"היא בסדר?"
"תודה לך ,היא במקום מבטחים .אני שמח לומר".
"טוב ,כל הכבוד למרי".
"בדיוק".
השיחה פסקה :מצידו של ג'וליאן בשל מחסור במילים; מצידו של
אדוארד מפני שכינס את מחשבותיו.
"ואתה רוחש חיבה לבתי ,אני שם לב .אינך הולך שולל אחר
עמדתה ההפכפכה ביחס למאורעות?"
"האם היה עלי?"
"לילי ,אני מרהיב עוז בליבי לומר ,לא ניחנה בנטייה טבעית
להסתיר את רגשותיה".
"אולי היו לה יותר מדי דברים אחרים להסתיר ",העז ג'וליאן.
146
