Page 136 - 14322
P. 136
ג׳ון לה קארה
לילי ,והקפוצ'ינו בתוספת שברי השוקולד היה מונח על הדלפק בלי
שנגעו בו.
בבוקר למחרת היא חזרה ,הפעם עם סם.
"אז איך הוא היה ,אדוארד?" שאל אותה ג'וליאן.
"בסדר .למה?"
"אני מתכוון ,אתמול בערב .קבעת לאכול איתו ארוחת ערב .הוא
רצה לדבר איתך".
ערפול השתלט עליה.
"אה ,כן? טוב ,אני מניחה שהוא דיבר".
"אבל שום דבר רע .שום דבר דרסטי".
"דרסטי? למה שזה יהיה?" — מופתעת במתינות ,כמו אביה ,מעצם
השאלה ,ובה בעת מסובבת אותה לאחור.
ושלט "הכניסה אסורה" ניצב איתן במקומו.
"אז איך אדוארד מבלה את זמנו חוץ מזה?" הוא שאל בעליצות,
לא ממש מחליף נושא ,אבל כמעט.
"חוץ מזה?"
"כן".
היא משכה בכתפיים" .בענן שלו .מסתובב באזור הסגור של אמא.
מרים דברים ואחרי זה מחזיר אותם למקום".
"האזור הסגור?"
"המאורה שלה .חסינת אש ,חסינת הפצצות ,חסינת פורצים,
חסינת משפחה .חצי מרתף בצד האחורי של הבית .מצויד קומפלט
במיוחד בשבילה" — באותה נעימה מתרעמת.
"בידי מי?"
"השירות החשאי המזוין ,מי חשבת?"
מי הוא חשב?
טוב ,הוא כבר העלה זאת בדעתו במעורפל זה זמן־מה ,בלי לכנות
136
