Page 134 - 14322
P. 134
ג׳ון לה קארה
שתלטני בפעמון החנות בשש בבוקר .הוא עטה בבהילות חלוק ,מיהר
מטה במדרגות ומצא מולו את לילי ,בעיניים יבשות ,בלסתות קודרות,
מוכת אלם ,עומדת על מפתן הדלת.
הפחד הראשון שלו ,די מפתיע בהסתכלות לאחור ,היה שקרה
משהו לסם .אבל אז הוא הסיק בהיגיון שבמקרה כזה היא לא היתה
עומדת שם ונועצת בו את מבטה ,אלא היתה עם סם בכל מקום שהיה
בו .אחר כך היא סיפרה לו שנסעה עם הגופה של אמה ברכב של בית
הלוויות ,אבל רק עד לשערי הקפלה ,בהתאם להוראות של ד ּב ֹורה.
מונחה על ידי תחושת נאות ּות שלא הצליח להסבירה לעצמו
בדיעבד ,ליווה אותה ג'וליאן לא אל חיק דירתו אלא אל בר־קפה
"גוליבר".
אף כי לילי וסם ערכו ביקורים חטופים בחנות במהלך דעיכתה
הסופית של ד ּב ֹורה ,הם מעולם לא טיפסו למעלה אל "גוליבר" .סם
שלח בזמנו מבט אחד בגרם המדרגות המשוגע ופלט צרחה מקרישת
דם.
תגובתה של לילי במבט ראשון על הבר־קפה היתה טובה קצת
יותר" :ממש זבל!"
"מה?"
"ציורי הקיר האיומים האלה .מי עשה את זה?" — וכשנאמר לה
שזו המלצה של מתיו" :טוב ,היא חתיכת כישלון".
"הוא ,האמת".
"אז הוא עוד יותר גרוע ",היא הכריזה והניפה את עצמה אל כיסא
בר גבוה" .אתה יכול להפעיל את הדבר הזה?" — תוקעת אצבע זקורה
במכונת הקפה.
הוא יכול.
"אני אקח קפוצ'ינו גדול בתוספת שברי שוקולד .כמה?"
וזה היה הכי רחוק שהגיעה לפני שפרצה בבכי מר מל ּווה
בהתייפחויות כאב עזות .כשניסה ג'וליאן להניח את זרועו סביבה,
היא הדפה אותו מעליה והתייפחה עוד יותר .הוא הכין לה קפוצ'ינו
134
