Page 137 - 14322
P. 137
שומר אמונים
זאת ב ֵשם בבוטות כזאת .אבל האם היא הסירה את המגננות בשוגג,
או שפשוט סתמה לו את הפה בגלל חקרנותו היתרה?
הוא נטה שלא לשאול .היא הבת של אביה .השתקנות — שלא
לומר סודיות — היתה במידה רבה חלק מטבעה כפי שהיתה אצל
אדוארד .וכבן יחיד שגדל והיה לגבר בלי אחיות ,ג'וליאן לא היה יכול
שלא להתבונן בכל מערכת יחסים בין אב לבת בתערובת של חשד
ויראת כבוד.
ואם אמנם לילי הטילה איפול על פרטי השיחה שנקבעה מראש
עם אביה ,בה במידה היא שמרה על שתיקה באשר לחילופי הדברים
עם אמה השוכבת על ערש דווי .אף על פי כן ,ג'וליאן לא הצליח
להימלט מן הרושם ,ששתי השיחות היו מסווגות במובן כלשהו באופן
רשמי .וההרגשה הזאת הועצמה כשהודיעה לילי כבדרך אגב שלא
תבוא לחנות באותו בוקר ,כי עליה להיות בסילברווי ּו בזמן ש"האנשים
בסרבלים החומים באים לעקור מהקיר את הכספת של אמא ולקחת את
המחשב ואת כל החרא".
" ֵאילו אנשים ,בשם אלוהים?" שאל ג'וליאן בתדהמה כנה.
"האנשים של אמא .תתעורר ,ג'וליאן! האנשים שהיא עובדת
בשבילם".
"בוועדות הציבוריות שלה?"
"כן ,בדיוק ,קלטת את זה .הוועדות הציבוריות שלה' .האנשים מן
הוועדה הציבורית' .כותרת הספר הבא שלי".
רק כאשר סידורי ההלוויה מתחילים ללבוש צורה ,מתפוררים
שיירי המסווה של לילי .זירת האירוע היא "גוליבר" ,אשר לילי,
למרות ציורי הקיר האיומים ,עשתה אותו לאוהל הפיקוד שלה.
המועד ,ארבעה ימים לאחר מותה של ד ּב ֹורה .ביעותיו של סם מפני
גרם המדרגות המשוגע נעלמו למן היום שג'וליאן הניף אותו על
כתפיו וצעד איתו במעלה המדרגות לנעימת שיר הילדים הקצבי
"דוכס י ֹורק הזקן ה ָּכ ּביר" .סם ומתיו מצאו שפה משותפת למן הרגע
137
