Page 135 - 14322
P. 135
שומר אמונים
גדול בתוספת שברי שוקולד ,אבל היא התעלמה מכך .הוא נתן לה כוס
מים ,ובסופו של דבר היא שתתה אותה.
"איפה סם?" שאל אותה.
"אצל דודה סופי".
דודה סופי ,המטפלת הוותיקה של לילי ,סלאבית חכמה עם פנים
כמו שדה קרב.
"איפה אדוארד?"
היא דיברה היישר ִנכחה במשפטים קצרים ,תמציתיים.
אדוארד וד ּב ֹורה ישנו בנפרד ,כפי שעשו כל דבר .אחרי שבהתה
רגעים אחדים בגופת אמה ,לילי קראה מן המסדרון לאדוארד .משלא
יצא מחדר השינה שלו ,היא הלמה בחוזקה בדלת" .אבא ,אבא ,היא
מתה ".הוא זה עתה התגלח .ניחוח ה ַאלג ֹום של קצף הגילוח .מתי
הוא התגלח ,היא תהתה .בלי דמעות משום צד .הוא חיבק אותה ,היא
חיבקה אותו בחזרה .ואז היא אחזה בכתפיו וניענעה אותו שישתחרר
קצת ,אבל לא הוא ישתחרר.
אחרי כן היא אחזה בראשו בשתי הידיים ואילצה אותו להסתכל
אליה ,דבר שניסה לא לעשות .ומה שראתה בפניו ,או חשבה שהיא
רואה ,לא היה יגון ,אלא יותר כוונה נחרצת:
"אני צריך לדבר איתך ,לילי ,הוא אומר .ד ֵּבר חופשי ,אמרתי .בשם
אלוהים ,אבא ,ד ֵּבר! ואז הוא אומר :אנחנו נדבר בערב ,לילי .וד ִאי
בבקשה שתהיי בבית לארוחת הערב — כאילו התכוונתי לחתוך לאיזה
דיסקו בלילה אחרי שאמא שלי מתה".
"ועכשיו?" שאל ג'וליאן.
"עכשיו הוא הסתלק עם המכונית לאחת ההליכות הארוכות
המהוללות שלו".
במשך שעה או יותר לאחר מכן ,ישובה על כיסא הבר ב"גוליבר",
לילי התאבלה לבדה ,מתבוננת בעצמה כלא מאמינה במר ָאה האופקית
שמאחורי מכונת הקפה ,או מביטה בזעף בציורי הקיר ,בעוד ג'וליאן
משגיח עליה בחשאי לסירוגין .בפעם האחרונה שהסתכל לא היתה
135
