Page 64 - 14322
P. 64

‫ג׳ון לה קארה‬

‫האם מתקבל על הדעת שד ּב ֹורה מתה וג'וליאן לא שמע? נראה‬
‫שהסמרטוטון המקומי אינו סבור כך‪ ,‬גם לא תחנת הרדיו המקומית‪,‬‬

                                  ‫וסיליה וברנרד בחופשה ב ַל ְנ ָזר ֹו ֵטה‪.‬‬
‫"טדי‪ ,‬הוא לא לבוא יותר‪ ,‬יקירי‪ ",‬מבטיחה לו אדריאנה כשהוא‬
‫קופץ אל המזללה במהלך ריצת הבוקר שלו‪" .‬אולי היא להגיד לו‪,‬‬

                ‫אד ַבארד‪ ,‬אתה ילד טוב‪ ,‬אתה עכשיו להישאר בבית‪".‬‬
                                                         ‫וקיריל?‬

‫"קיריל כבר לא לעבוד בשירות בריאות לאומי‪ ,‬יקירי‪ .‬קיריל‬
                                                ‫עכשיו באופן פרטי‪".‬‬

‫מן ההכרח למצוא מחליפה או מחליף לבלה‪ ,‬שהסתלקה לעולמה‪.‬‬
‫מודעה יחידה גוררת מבול של מגישי מועמדות לא מתאימים‪ .‬הוא‬

                                          ‫מקבל לריאיון שניים ביום‪.‬‬
‫ובבוא שעת הסגירה הוא הולך ברגל‪ .‬ריצות הבוקר מיועדות‬
‫לגוף‪ ,‬הליכות הערב — לנשמה‪ .‬מיום שקנה את החנות הוא מבטיח‬
‫לעצמו שיום אחד בקרוב הוא ינעל נעלי טיולים ויקום ויתהלך‬
‫ברחובות העיירה המאומצת שלו‪ .‬ולא רק ברחובות האהובים על‬
‫תיירי הקיץ‪ ,‬עם הכנסייה הנ ֹור ָמנית הבנויה ל ֵבנים ואבן צור‪ ,‬אשר‬
‫במשך אלף שנים שימשה מגדל עוז לאזרחינו הנאמנים וציון דרך‬
‫ל ַי ָמ ֵאינו אבירי הלב בנתיבות הים — ְראו במדריך משנה שעברה‪,‬‬
‫שמחירו ירד ל־‪ 5.96‬פאונד בעודנו מחכים ללא סוף להגעתו של‬
‫החדש‪ .‬גם לא רק באלה עם המלונות הוויקטוריאניים הצבועים‬
‫בגוונים פסטליים‪ ,‬עם בתי ההארחה בטעם של פעם ועם הווילות‬
‫האדוארדיאניות המפוארות הניצבות בשורה מול הים‪ .‬הוא מתכוון‬
‫לרחובות האמיתיים‪ ,‬לשורות הבתים הצמודים זה לזה של הפועלים‬
‫ולסמטאות האחוריות של הדייגים‪ ,‬שרוחבן שלושה מטרים והן‬
‫נמתחות כמו קווים שסומנו בסרגל מראש הגבעה המעוטר בעצים‬

                                       ‫עד לחוף הזרוי חלוקי אבנים‪.‬‬
‫עכשיו סוף־סוף‪ ,‬משהושלם השיפוץ בחנות פרט למדפים במרתף‪,‬‬
‫שאותם הניח בצד עד ליום גמר ה ִעסקה‪ ,‬הוא מרגיש חופשי לפרוץ‬

                                ‫‪64‬‬
   59   60   61   62   63   64   65   66   67   68   69