Page 67 - 14322
P. 67
שומר אמונים
אדוארד אייבון במגבעת הה ֹו ְמ ּב ּורג שלו ובמעיל הגשם החום־צהבהב,
מבקש להיכנס?
"אני לא מפריע ,ג'וליאן? יש לך רגע בשבילי?"
"כמה רגעים שתרצה!" קרא ג'וליאן בבת שחוק ,מתכווץ גם הפעם
בכאב מחמת כוחה הלא צפוי של לחיצת היד.
אבל הוא התנגד לחלוטין לדחף להחיש את אדוארד מטה אל
המרתף הריק .עוד היה עניין מסוים לענות בו .לתכלית זו ,בר הקפה
שנפתח זה לא כבר הציע רקע טעון פחות מבחינה רגשית.
ה"גוליבר" הוא הפיתוי של ג'וליאן לאימהות קוראות ספרים
ולצאצאיהן .הוא טמון בראש גרם מדרגות קסום מאוכלס בגמדונים
שובבים ובשדונים בכובעים אדומים מחודדים .על הקירות ,גוליבר
מסביר פנים מחלק ספרים לאנשים קטנים .כיסאות ,שולחנות וכונניות
מותאמים לקומת ילד מייפים את הרצפה הקלה לניקוי .מאחורי דלפק
הקפה ,מראה ורודה עם איורים מעולמו של גוליבר מכסה את הקיר
לכל אורכו.
ג'וליאן מכין שתי כוסות של אספרסו כפול במכונה החדשה.
אדוארד מוציא בקבוקון שטוח מעוגל מן הכיס הצדדי של מעיל הגשם
ומוזג מנת ויסקי לכל אחד מן הספלים .האם האיש הזה ,הערני עד
מאוד ,חש מתח כלשהו באוויר? בינתיים לג'וליאן היה זמן לבחון אותו
באורן של מנורות התקרה .אדוארד השתנה ,כפי שעשוי להשתנות
כל גבר שאשתו גוועת למות :המבט מופנם יותר ,הלסת קשויה יותר
ועל כן נחושה יותר ,השיער הלבן הגולש ממושמע יותר .אבל החיוך
המידבק מפייס כתמיד.
"יש דבר אחד שאנחנו צריכים לברר ,אם זה בסדר מבחינתך",
פותח ג'וליאן ,מתיר לנעימה כבדה יותר להישזר בקולו במגמת
אזהרה" .זה נוגע ליחסים שלך עם אבי המנוח".
"אבל ,כמובן! ודאי ּוודאי ,בחורי היקר .יש לך כל זכות".
"אני פשוט זוכר שסיפרת לי ,נדמה לי ,שאחרי שקראת בעיתון
67
