Page 65 - 14322
P. 65
שומר אמונים
החוצה אל הנוף הא ּור ּבני עם כל הלהיטות הכבושה של אדם שכ ֵמ ַה
להרחיב את גבולות חייו החדשים ולהיפטר מאלה הישנים .לא עוד
חדגוניות מייגעת ממוזגת אוויר ,ומנורות שיזוף וסאונות ,לא בשבילו,
לא תודה; לא עוד הילולות אלכוהול לרגל עוד הצלחת פתע פיננסית
מפוקפקת וחסרת תועלת חברתית ,והסט ּוצים ללילה אחד שבאורח
בלתי נמנע מתלווים אליהן .האיש של לונדון מת .ברוך הבא למוכר
הספרים הרווק בעל תחושת השליחות בעיירה הקטנה.
בסדר :נכון שפה ושם ,כשמזדמן לו ליצור קשר עין עם זרות
יפהפיות ,הוא נתקף זיכרונות של מעשי ההפקר ּות המחפירים ביותר
שלו ,ומביע רגשי חרטה בפני הבתים המכובדים עם וילונות התחרה
ומסכי הטלוויזיה המהבהבים קלושות .אבל כאשר הוא סובב בפינה
אחרת או חוצה רחוב אחר ,המצפון שלו שוכב לנוח .כן ,כן ,הייתי
האיש ההוא ואף גרוע ממנו .אבל עכשיו אני אדם טוב יותר .זנחתי את
ברק הזהב למען ניחוח של נייר ישן .אני חי חיים ראויים לשמם ,וזה
עוד לא הכול.
רק מתיו ,מעצב הבמה מחוסר העבודה בן העשרים ושתיים שג'וליאן
הנואש שכר זמנית את שירותיו ,מעז לפקפק בנחישות דעתו .כשהרים
את מבטו מצג המחשב במחסן המלאי וגילה את ג'וליאן בציוד מלא
— נעלי טיולים ,מכנסיים ומעיל אטומים למים ,כובע גשם — ובחוץ,
ברחוב הראשי ,אותו גשם זלעפות שניתך כל היום כולו ,הוא קרא
בהזדעזעות כנה:
"אתה לא יוצא במזג האוויר הזה ,אין מצב ,ג'וליאן? אתה תתקרר
למוות ".ומשלא קיבל תשובה מלבד חיוך מבליג של מעסיק" :אני לא
רוצה לחשוב על מה אתה מעניש את עצמך ,ג'וליאן ,באמת שלא".
לא פלא ,אם כן ,שבמהלך השיטוטים הליליים האלה הוא מצא את
עצמו ,לעיתים קרובות יותר מכפי שהיה מעוניין להודות ,צועד
בכבדות במעלה הגבעה המיוערת בצידה הרחוק של העיירה ,מבוסס
בשביל בוצי צר שנמתח לצד חומת האבן של בניין בית ספר נטוש,
65
