Page 179 - 30322

‫ג׳נטלמן חוטא ׀ ‪179‬‬

‫יכולה להשאיר את ליבי פתוח וחשוף בפני גבר מבלבל כל כך? ״אל‬
‫תפגע בי‪ ,‬ת׳יאו‪,‬״ אני לוחשת לעצמי‪ .‬״אל תאכזב אותי‪.‬״‬

‫רעש נשמע מאחוריי‪ ,‬ואני מסתובבת בחטף ומוצאת אותו בפתח‬
‫חדר השינה שלו‪ ,‬מגבת עטופה סביב מותניו‪ .‬ראשי מוטה הצידה‪ ,‬ואני‬
‫שוקעת בחלום בהקיץ‪ ,‬בעודי סורקת במבטי כל סנטימטר וסנטימטר‬
‫מגופו‪ ,‬עד שאני מגיעה לעיניו המחייכות‪ .‬לפנים שלו‪ .‬פראיות אך‬
‫מלאכיות‪ .‬״אני אוהבת אותך‪,‬״ אני לוחשת לעצמי‪ ,‬בקול רפה כל כך‪,‬‬

‫שאני יודעת שלא ייתכן שהוא שמע אותי‪.‬‬
‫הוא שולח בי מבט שואל‪ ,‬וחיוכו נמוג מעט‪ .‬״אמרת משהו?״‬
‫אני אוחזת את הכוס בשתי ידיי ומנידה בראשי לשלילה‪ .‬״לא‪.‬״‬

‫״השפתיים שלך זזו‪.‬״‬
‫״התפללתי למעט איפוק‪.‬״‬

‫״למה?״‬
‫״מפני שאני לא יכולה לגעת בך‪ ,‬וכשאתה עומד שם ככה‪ ,‬זה קשה‪,‬‬

‫ת׳יאו‪ .‬קשה לי כל הזמן‪.‬״‬
‫אני מצפה ממנו להיראות זחוח‪ ,‬אולם הוא מפתיע אותי ומשפיל‬

‫את מבטו לרצפה בבושה‪ .‬״אני מצטער‪.‬״‬
‫״לא‪.‬״ אני נחפזת להרגיע אותו‪ ,‬לנסות לאתר משהו במוחי שיאזן‬
‫את ההצהרה ההומוריסטית שפגעה בו‪ .‬״אל תצטער‪ .‬לא חשבתי‪.‬״ גם‬
‫אני מרכינה את ראשי‪ ,‬כועסת על עצמי‪ .‬אני לא רוצה שהוא אי פעם‬
‫יתנצל על מי שהוא‪ .‬מפני שכל פרט ופרט אשר הופך אותו לת׳יאו‬
‫קיין הוא הסיבה לכך שאני עומדת פה‪ ,‬בטרקלין שלו‪ ,‬ולוחשת את‬

‫הווידויים החרישיים שלי‪.‬‬
‫אני שומעת אנחה רכה‪ ,‬ומייד אחר כך מבחינה בכפות רגליו היחפות‬
‫בעיניי המורכנות‪ .‬״הנה‪.‬״ הוא לוקח את הכוס מידיי ומניח אותה על‬
‫שולחן סמוך‪ ,‬לפני שהוא אוחז בידיי‪ .‬אני נושאת את מבטי מבעד‬
‫לריסים שלי‪ ,‬שעה שהוא כורך את זרועותיי סביב כתפיו‪ ,‬ומשטח את‬
‫כפות ידיי על עורפו‪ .‬הרכות של שיערות עורפו מזמינה אותי ללטף‬
‫ולמשש‪ ,‬אז אני מכווצת את אצבעותיי בעדינות עד שת׳יאו מרפה‬
‫ממני‪ .‬אני נושפת נשיפה ארוכה ומלטפת אותו בעדינות‪ ,‬והוא עוצם‬