Page 202 - 30322
P. 202
202׀ ג׳ודי אלן מלפס
״מקסימה,״ אני אומרת בכנות ,בעודי כובשת פיהוק.
״היא אישה טובה.״ ת׳יאו קם ממקומו ,מרים אותי מהכיסא ומושך
אותי אל חיקו בשנית .״תרשי לי ללוות אותך בחזרה לחדר.״
״תישאר איתי?״ אני שואלת ,בעודי חשה במבטים העוקבים
אחרינו כל הדרך אל הדלת.
״תנסי לעצור בעדי.״ הוא מסב את מבטו אל אחד הברמנים.
״הדלת הזאת אמורה להיות נעולה.״ האימה ניכרת בבירור בפניו של
הבחור האומלל .״תוודא שזה לא יקרה שוב.״
״כל כך מפחיד,״ אני ממלמלת שעה שת׳יאו מוביל אותי החוצה,
ומחייכת אליו בעליזות בעת שהוא מביט בי.
״הקוד של המנעול הוא אחת חמש אפס חמש ,אם אי פעם תצטרכי
אותו.״
״חמישה עשר במאי,״ אני אומרת במהורהר ,וממקדת את תשומת
ליבי לפנים .״יום ההולדת שלך?״ הוא מהנהן ומוביל אותי לאורך
המסדרון ,דרך המשרד שלו ובמעלה המעבר המוביל בחזרה אל ביתו.
״אני משערת שאנשים לא עוברים דרך הבית שלך כדי להיכנס
למועדון,״ אני אומרת בעודנו עולים במדרגות.
״בצד השני של האחוזה יש כניסה נפרדת למתחם האחוזה
ולמועדון.״
״ומה עם המשטרה?״ אני שואלת ,בתהייה כיצד מוסד לא חוקי
בסדר גודל כזה ,ואשר זוכה לפופולאריות רבה כל כך ,מצליח להישאר
מחוץ לרדאר.
״מה איתה?״
״ובכן ,הקרבות הלא חוקיים .אם הם היו יודעים עליהם ,הם לא היו
מנסים לסגור את המועדון?״
״כנראה שכן,״ אומר ת׳יאו באדישות ,כאילו שזה חסר כל חשיבות,
בעודו סוגר מאחוריי את דלת חדר השינה.
״זה לא מדאיג אותך?״
הוא פושט את חולצתי מעל ראשי ואחר כך מסיר את מכנסי הג׳ינס
שלי .״לא.״
