Page 225 - 30322

‫ג׳נטלמן חוטא ׀ ‪225‬‬

‫האוויר‪ .‬לא נותרה בפניי ברירה אלא לעשות את זה או להחטיף לו‬
‫מכה הגונה‪ ,‬וכולנו יודעות שאני לא יכולה לעשות דבר כזה‪ .‬״ייתכן‬
‫שהעובדה הזאת נעלמה מעיניך‪ ,‬בחור גדול‪,‬״ אני רושפת‪ ,‬קמה ממקומי‬
‫ומצמידה את כפות ידיי אל משטח העץ של שולחנו‪ ,‬רוכנת לפנים‬
‫עד שהוא נאלץ לסגת לאחור בכיסאו‪ ,‬״אבל אתה חיית אדם עצומה‪,‬‬
‫ורוב האנשים די פוחדים ממך‪ .‬כשאתה מתחיל לצעוק ולהשתולל כמו‬

‫שעשית‪ ,‬אתה מפחיד אותם למוות‪ ,‬ת׳יאו‪.‬״‬
‫״הוא לא היה צריך לגעת בי‪,‬״ הוא רוטן‪ ,‬ומנענע את כתפיו‪ ,‬כאילו‬

‫שהתחושה עודנה שם‪ .‬״אני מצטער‪.‬״‬
‫מצוקתו ההולכת וגוברת משסעת אותי מבפנים‪ .‬הוא לא מתחרט‬
‫על גישתו המאיימת‪ .‬הוא מתחרט רק על כך שהוא הכעיס אותי‪ .‬אבל‬
‫יש דבר אחד שאני יודעת בוודאות‪ ,‬והוא שאין ביכולתו לשלוט בעצמו‬
‫כאשר מישהו נוגע בו במפתיע‪ .‬הוא פועל מתוך אינסטינקט שעוד לא‬
‫הצלחתי לפענח‪ ,‬אך אני יודעת שמדובר במשהו שאין ביכולתו לעצור‪.‬‬

‫הוא זקוק לטיפול‪ .‬לעזרה‪.‬‬
‫״אתה צריך להסביר לי‪ ,‬כך שאבין‪,‬״ אני אומרת‪ ,‬מילותיי החרישיות‬
‫בו במקום שובות את תשומת ליבו‪ .‬נכון‪ ,‬אפשר לומר שמעשיו היו‬
‫אביריים‪ ,‬אך בהתחשב בכך שאינני מבינה מה מפעיל את הגבר הזה‪,‬‬

‫קשה לי לראות מבעד להשלכות המזיקות של מעשיו‪.‬‬
‫״אני לא אוהב שאנשים נוגעים בי‪ .‬מה כל כך קשה להבין?״‬
‫אני מנידה בראשי בליווי צחוק עוקצני‪ .‬אני קולטת שהשיחה‬
‫הזאת לא תניב לי דבר חוץ מתסכול‪ .‬״אני צריכה לשתות משהו‪,‬״‬
‫אני מצהירה‪ ,‬בעודי סבה על עקביי ומתחילה להתרחק‪ .‬הוא לא בא‬
‫בעקבותיי‪ ,‬ככל הנראה מפני שהוא יודע היטב שאין מי שייקח אותי‬
‫הביתה‪ ,‬ושבשום פנים ואופן אין סיכוי שאצליח להשתחרר מפה בלי‬

‫להפעיל את האזעקות‪.‬‬
‫אני מתקדמת לעבר הפלייגראונד‪ ,‬פוסעת לאורך המסדרון‪ ,‬חוצה‬
‫את המשרד ואת המסדרון האחרון לפני שאני משתמשת בקוד שת׳יאו‬
‫מסר לי ונכנסת לתוך המועדון‪ .‬הפעם המקום פחות הומה אדם‪ ,‬ככל‬
‫הנראה מפאת השעה המוקדמת‪ .‬פני היא הרקדנית היחידה‪ .‬היא‬