Page 220 - 30322
P. 220
220׀ ג׳ודי אלן מלפס
נאנקת בייסורים ,הכאב פושט ברחבי גופי בעודי צונחת לרצפה,
וכוכבים מרצדים בשדה ראייתי .כאב עז מבליח בכתפי ,ואני אוחזת
בה ולוחצת ,שעה שדמותו המטושטשת של ת׳יאו מופיעה לנגד עיניי,
פניו הנוקשות רוויות דאגה .״איזי ,מתוקה.״ כפות ידיו מוצאות את
לחיי וזוקפות את ראשי ,שעה שעיניו תרות אחר עיניי.
אני ממצמצת ,מנסה לחדד את שדה הראייה ,מנסה להתמקד
בת׳יאו .אך משהו מעבר לכתפיו הרחבות מסיח את דעתי מהדאגה
בעיניו ,ואני מביטה מאחוריו ומוצאת זוג ידיים ההולכות וסוגרות
עליו .אך אינני יכולה לדבר .לשוני כבדה בפי ,מסרבת לשתף פעולה
ולבטא את מילות האזהרה באוזני ת׳יאו .ידי המאבטח פוגשות בכתפיו
של ת׳יאו ,אך לפני שהוא מספיק למשוך אותו לאחור ,ת׳יאו נוקט
במהלך משלו .הוא נע במהירות מסחררת .אני מספיקה רק לקלוט
בחטף את המבט הקטלני בעיניו המאפילות ,לפני שהוא מתרומם
במהירות ומסתובב לעבר המאבטח .תוך חלקיק שנייה האיש המבוהל
מוטל על גבו ,וידו הקטלנית של ת׳יאו כרוכה סביב גרונו .לא נותר
בי דבר — שום אנרגיה ,שום רוח קרב ,שום כוח רצון — כדי שאוכל
לנסות לעצור בעדו .אני חסרת תועלת ,עם זאת אני מעריכה שהרגע
הקריירה שלי התפוגגה ונעלמה לנגד עיניי ,התפוגגה ונעלמה בערפל
של זעם ואלימות.
״ת׳יאו ,למען השם.״ קאלום שוב מסכן את חייו במטרה להציל
חיים של אדם אחר ,והוא תופס את ת׳יאו ,הודף אותו ותכף ומייד נחפז
להתרחק ממנו .״תירגע ,לכל הרוחות.״
עיניו הטרופות והפעורות לרווחה מתבייתות עליי .הן הופכות
צלולות ברגע שהוא מוצא אותי .הוא רוכן ומרים אותי אל זרועותיו,
ואינני עושה דבר כדי לעצור בעדו .ואני טומנת את פניי בחזה שלו,
לא לשם נחמה ,אלא מפני שאינני מסוגלת לשאת את ההרס שהוא
הותיר בעקבותיו .הוא פוסע כמה צעדים ארוכים ,נשימותיו מאומצות,
ואז הוא נעצר במקום ופונה .אני פוקחת את עיניי ורואה את סוזן,
עדיין צמודה לקיר ,פניה אחוזות אימה .אני מוצפת ברגשות אשם .אני
יודעת שהוא לא יפגע בה .אולם היא איננה יודעת זאת.
