Page 219 - 30322

‫ג׳נטלמן חוטא ׀ ‪219‬‬

‫לפי הפרוטוקול המזוין‪ .‬זה פאקינג מגוחך‪.‬״ הוא מיישר את גבו‪,‬‬
‫מזדקף לכדי מלוא קומתו‪ .‬״את יודעת בדיוק כמוני שהיא לעולם לא‬
‫תתעמת עם מישהו‪ ,‬ובטח שלא עם אדם אבל‪ .‬לעזאזל עם הפרוטוקול‪.‬‬

‫למה לכל הרוחות את לא עומדת לצידה?״‬
‫״אני מכירה את איזי‪,‬״ משיבה סוזן‪ .‬״אין לי מושג מי אתה‪ ,‬ואתה‬

‫בהחלט לא רצוי פה‪ .‬הגיע הזמן שתעזוב‪.‬״‬
‫״לא אני גרמתי לפציעות האלה‪,‬״ נוהם ת׳יאו‪ ,‬ועווית חולפת‬
‫בלסתו המעוטרת זיפים‪ .‬״רציתי‪ ,‬תאמיני לי‪ ,‬ואם איזי לא הייתה‬
‫עוצרת בעדי‪ ,‬אני מבטיח לך‪ ,‬הוא לא היה גומר במחלקה לטיפול‬

‫נמרץ‪ ,‬הוא היה גומר בפאקינג חדר המתים‪.‬״‬
‫אני עוצמת את עיניי ומתכנסת בתוכי‪ ,‬נושאת אליו תחינה חרישית‬
‫שיפסיק‪ .‬אני אוהבת את האינסטינקט המגונן שלו‪ ,‬למדתי להשתוקק‬
‫אליו‪ ,‬אולם אני אט־אט מתחילה לקלוט את ההשלכות שלו‪ .‬אני‬

‫קרועה מבפנים‪.‬‬
‫מאחוריי נשמעת המולה‪ ,‬ואני מסתובבת ומבחינה בשני מאבטחים‬
‫של בית החולים‪ .‬לכל הרוחות‪ ,‬לא‪ .‬קאלום נע במהירות‪ ,‬דרוך מתמיד‪,‬‬
‫ואוחז במאבטח השועט לעבר ת׳יאו‪ .‬הוא מרסן במהירות את המאבטח‬
‫המבוהל‪ ,‬והודף אותו קדימה‪ ,‬לעומת הקיר‪ ,‬זרועו מכופפת מאחורי‬
‫גבו‪ .‬הגבר צווח בייסורים‪ ,‬ועושה רושם שהזמן עוצר מלכת‪ ,‬שעה‬
‫שתשומת ליבי מבזיקה לעבר ת׳יאו‪ ,‬ואחר כך לעבר המאבטח השני‪,‬‬

‫המאבטח שאין מנוול עצום שמרתק אותו למקומו‪.‬‬
‫אני מתבוננת בזמן שהפער בינו לבין ת׳יאו הולך ומצטמצם‪ ,‬ועושה‬
‫רושם שהגוף של המאבטח החופשי מתעופף באוויר לעבר החבר שלי‪.‬‬
‫אין לי מושג מה קורה‪ .‬אינסטינקט? אין לי שום הסבר אחר‪ .‬״לא!״ אני‬
‫מזנקת אל מסלול ההתקדמות בניסיון למנוע ממנו להגיע אל ת׳יאו‪,‬‬

‫בידיעה שאם זה יקרה‪ ,‬זה עלול להיגמר רע‪.‬‬
‫״איזי!״ צועק ת׳יאו‪ ,‬אף על פי שהצליל נשמע מעומעם‪ ,‬מפני‬
‫שהרגע הזרוע הגדולה של המאבטח נחבטה בצד ראשי‪ ,‬ואני זועקת‬
‫בתדהמה שעה שאני מתעופפת אל עברו השני של משרדה של סוזן‪,‬‬
‫וגופי מתרסק לתוך שידת מגירות סמוכה בקול חבטה אימתני‪ .‬אני‬