Page 217 - 30322
P. 217

‫ג׳נטלמן חוטא  ׀  ‪217‬‬

‫כדי שהוא עוצם את עיניו ונושם נשימה ארוכה ומרגיעה‪ .‬״אני לא‬
‫מוכן לסבול את זה‪.‬״ הוא מרפה מזרועי ופוסע בנחישות בדרכו אל‬

                                                        ‫בית החולים‪.‬‬
‫אני לוטשת את מבטי בגבו‪ ,‬מניחה לרגעים האחרונים לחלחל‬
‫לתודעתי‪ .‬הוא לא מוכן לסבול את זה? אם כך‪ ,‬מה הוא חושב שהוא‬
‫יכול לעשות בנדון? אני מביטה במכונית שלו בשולי הכביש‪ ,‬ורוכנת‬
‫לפנים כדי להעיף מבט בקאלום לאחר שהוא פותח את החלון‪ .‬הוא‬
‫מתבונן בת׳יאו מתרחק‪ .‬״כדאי שתיכנסי‪ ,‬ולא כל תקווה שיש לך‬
‫להישאר בעבודה שלך תלך לכל הרוחות‪,‬״ אומר קאלום ומניד בראשו‪.‬‬
‫החרדה ניכרת בפניו‪ ,‬והיא מניעה אותי לזקוף את גבי ולאתר את ת׳יאו‬
‫בשנית‪ .‬הוא כבר נמצא בקצה הרחוב‪ ,‬רגליו הארוכות גומעות את‬

                                                     ‫המרחק בקלות‪.‬‬
                              ‫״איזי‪ ,‬תיכנסי למכונית המזויינת‪.‬״‬
‫דרישתו של קאלום מניעה אותי לפעול בזריזות‪ ,‬ואני מזנקת לתוך‬
‫המכונית בבהלה‪ .‬ברגע שאני סוגרת את הדלת‪ ,‬הוא מאיץ במורד‬
‫הכביש‪ .‬לפני שאני מספיקה להבין מה קורה‪ ,‬הוא כבר נכנס לשטח‬
‫בית החולים‪ .‬חולף נצח לפני שהמחסום מתרומם‪ ,‬וקאלום מתחיל‬
‫לפלוט קללות בקוצר רוח‪ .‬ברגע שיש לו מספיק מרווח‪ ,‬הוא לוחץ על‬
                    ‫דוושת הגז מאלץ כמה הולכי רגל לסור מדרכנו‪.‬‬
‫״יש לציין‪,‬״ אומר קאלום בעת שגלגלי הבנטלי מחליקים על‬
‫הכביש לכדי עצירה‪ ,‬״שהוא באמת שילם על החניה‪ .‬חכי פה‪.‬״ הוא‬
‫מזנק החוצה‪ ,‬סוגר את הדלת ורץ במהירות לאורך מגרש החניה עד‬
‫שהוא מגיע לכניסה‪ .‬אני מתבוננת בו מתרחק במהירות מסחררת‪,‬‬
‫ומוחי נתון בערפול בעודי מנסה לעמוד בקצב‪ .‬האם הוא באמת בסך‬
‫הכול שילם על החניה? ת׳יאו לא מוכן לסבול את זה? אם כך‪ ,‬שוב‪,‬‬

                                          ‫מה בכוונתו לעשות בנדון?‬
‫״׳חכי פה׳?״ אני אומרת לעצמי‪ ,‬בעודי מתבוננת בקאלום נעלם‬
‫דרך דלתות בית החולים במרדף אחר החבר המרגיז שלי‪ .‬״אין שום‬
‫פאקינג סיכוי‪.‬״ אני יוצאת מהמכונית וממהרת בעקבותיו‪ .‬אך לא מהר‬
‫מספיק‪ .‬קאלום נעלם משדה ראייתי לאחר שאני נתקעת בין האנשים‬
   212   213   214   215   216   217   218   219   220   221   222