Page 214 - 30322
P. 214
214׀ ג׳ודי אלן מלפס
יודעת ,אני יודעת ,וברגע שאראה את ת׳יאו ,אני אדאג לוודא שגם הוא
ידע את זה .״מה את מתכוונת לעשות?״
״אין לי מושג ,ג׳ס,״ אני עונה בעייפות ,מפני שבאמת אין לי מושג.
תחינותיי המילוליות אל ת׳יאו ,ניסיונותיי לשכנע אותו לעזוב את
סאגדן ,אלו היו רק מילים .שמועות .אי אפשר להוכיח אותן .פציעותיו
של סאגדן ניכרות בגופו ,והן מהוות ראיות מוצקות שקשה לסתור.
נקלעתי לצרה צרורה ,ובפעם הראשונה אני תוהה מיהו באמת האדם
שעימו נכנסתי לקשר.
״תחזרי הביתה,״ אומרת ג׳ס .״ותקני בדרך בקבוק יין .בעוד כמה
שעות אני מסיימת לעבוד.״
״בסדר.״ אני נושפת אוויר ,מנתקת את השיחה ומחשבת בתוך
ראשי כמה בקבוקי יין אוכל לסחוב בכוחות עצמי .אני אזדקק ליותר
מאשר בקבוק אחד.
איזה פאקינג בלגן .כפות רגליי כבדות שעה שאני פותחת במסע
הביתה ,ומחשבותיי מכבידות עליי לא פחות .כשאני מגיעה לקצה
הרחוב ,אני נעצרת במקומי בעודי מבחינה בבנטלי מוכרת הפונה
בעיקול שלפניי .כתפיי נשמטות .אני עייפה מדי מכדי להתווכח,
ואני יודעת שזה בדיוק מה שיקרה בינינו .אני מתחקה אחר
נתיבה של המכונית הגדולה והיוקרתית ,מסתובבת באיטיות במקומי
עד שאני ניצבת מול הכביש והיא נעצרת מולי .הדלתות נפתחות
ות׳יאו מחליק החוצה ,ועיניי מתרוממות בהתאם לגובה קומתו.
לבושו מהודר ,גופו הקטלני עטוף בחליפת שלושה חלקים בצבע
אפור .היום אינני יכולה להעריך את הגבר הנאה שלנגד עיניי.
היום אינני יכולה אלא לתהות — בדאגה הולכת וגוברת — עד כמה
הקריירה שלי תיפגע בגללו .וגם ,למרבה העצבים — מפני שאני
כועסת עליו — אם ת׳יאו ייגזל ממני .אם הוא ייעצר .אם הוא יושלך
לכלא .כפי שאמרתי לג׳ס ,אי אפשר לחיות על החרב ולעולם לא
להיפצע.
עיניו הכחולות בורקות בעונג ,עד שהוא מבחין בהבעת פניי ,ואז
הבהירות בעיניו שוככת ,גומות החן שלו נעלמות ותלמים חורשים את
