Page 212 - 30322
P. 212
212׀ ג׳ודי אלן מלפס
מצטערת ,איזי .אני מציעה שתיצרי קשר עם האיגוד ,ואני משערת
שבקרוב המשטרה תיצור איתך קשר.״ היא מטה את ראשה ,פניה
מביעות צער .״מוטב שתעזבי כעת.״
אני קמה ממקומי ,נתונה בקהות חושים ,וניגשת לאסוף את
החפצים שלי .מחשבות הולמות בראשי תוך כדי תנועה ,בעודי מטילה
ספק ותוהה אם ת׳יאו באמת היה מסוגל לכבד את בקשותיי .אין לי
שום ספק שאדון סאגדן הטיל עליי את האחריות למותו של אביו
וחיפש נקמה מטופשת ,ות׳יאו העניק לו את ההזדמנות לנקמה הטובה
מכולן .האם יש נקמה טובה יותר מאשר לגרום לפיטוריי? להרוס את
הקריירה שלי ,ובנוסף על כך להביא למעצרו של החבר שלי.
אני יוצאת מבית החולים כשמעילי תלוי על זרועי והתיק שלי
נגרר לאורך הרצפה .אני קרועה מבפנים ,והמחשבות שלי מבולגנות.
כך או כך הייתי מפסידה מהמצב הזה .אם אמש ת׳יאו לא היה שם
בשבילי ,אין לי ספק שסאגדן היה מחטיף לי ,אבל לא היו משהים אותי
מתפקידי .אך ת׳יאו כן היה שם ,ונכון ,יצאתי ללא פגע ,אבל כרגע אני
ניצבת בפני האפשרות שהקריירה שלי תסתיים בשל כך .או שת׳יאו
היה יכול להתרחק מהסיטואציה ,כפי שחשבתי שהוא עשה ,במקום
להתגנב אליה בחזרה בערמומיות כדי לאתר את סאגדן ולפגוע בו.
ככה הייתי יוצאת ללא פגע וגם ממשיכה להחזיק במשרה שלי .אבל
ת׳יאו חשב שבנו של פרסי הוא אדם אחר .הוא חשב שאני משקרת לו.
באנחה כבדה ,אני שומטת את גופי אל ספסל מחוץ לבית החולים
ונועצת מבט נבוב ברצפה .איך הוא היה מסוגל לעשות דבר כזה?
שנים של הכשרה נזרקו לפח .מקום המפלט שלי נגזל ממני .עליי
לשלם חשבונות .מה אעשה?
הטלפון שלי מצלצל ,ואני שולפת אותו מכיס מעילי בכבדות,
ורואה שג׳ס מתקשרת אליי .היא במשמרת .לא ייתכן שהבשורה כבר
הספיקה להגיע אל עברו השני של בית החולים .״היי?״
״אלוהים אדירים ,איזי .הרגע שמעתי.״
אני צונחת אל משטח העץ הנוקשה של הספסל .כנראה שייתכן
מאוד .״סאגדן משקר.״
