Page 210 - 30322

‫‪ 210‬׀ ג׳ודי אלן מלפס‬

‫בתור החבר שלך‪.‬״ היא נושאת אליי את מבטה בציפייה‪ .‬למה היא‬
‫מצפה? שאשא באחריות על השקרים האלה?‬

‫אני נועצת בה מבט בפה פעור‪ .‬הוא מעוות את מה שקרה‪ .‬״ת׳יאו‬
‫התערב כי אדון סאגדן איים עליי‪.‬״ חרדתי גורמת לקולי להישמע‬
‫גבוה יותר‪ .‬״ת׳יאו הרחיק אותו ממני‪ ,‬ואחר כך הוא עזב אותו‪.‬״‬
‫סוזן לא הזכירה את האקדח‪ ,‬לכן איני טורחת לציינו‪ .‬אני מבינה‬
‫שאני בוררת את המידע שאני משתפת‪ ,‬אולם דבר אחד חשוב יותר‬
‫מכל‪ :‬ת׳יאו שחרר את בנו של פרסי ללא כל פגע‪ ,‬גם אם על הדרך‬
‫הוא כמעט חטף התקף לב מרוב פחד‪ .‬וטוב שכך‪ .‬זה בדיוק מה‬

‫שהגיע לו‪.‬‬
‫״את מתארת מציאות שונה מזו שאדון סאגדן הציג בפני המשטרה‪.‬״‬
‫היא נשמעת כל כך אדנותית‪ ,‬זה ממש לא אופייני לה‪ .‬זו לא הבוסית‬
‫שלי כפי שאני מכירה אותה‪ .‬ואם חושבים על זה‪ ,‬מה שהיא מקריאה‬
‫מהמכתב לא עולה בקנה אחד עם ההיכרות שלה איתי‪ .‬אין סיכוי‬

‫שהיא מאמינה לשטויות האלה‪.‬‬
‫״הוא משקר‪,‬״ אני אומרת‪ ,‬רותחת מזעם‪ .‬״לא הייתה עליו שריטה‬
‫קטנה בפעם האחרונה שבה ראיתי אותו‪ ,‬ות׳יאו וקאלום היו איתי‬

‫בהמשך הלילה‪.‬״‬
‫סוזן נאנחת בכבדות ושומטת את המכתב אל שולחנה‪ .‬״אני‬
‫מצטערת‪ ,‬איזי‪ .‬כאשר מדובר בתלונה חמורה כל כך‪ ,‬אין לנו ברירה‬

‫אלא להשעות אותך עד שנבדוק את העניין ביסודיות‪.‬״‬
‫״מה? סוזן‪ ,‬את ראית את האיש הזה‪ .‬הוא מנוול‪ .‬הוא משקר‪.‬״‬
‫״אם כך‪ ,‬איך לדעתך הוא נפצע ככה?״ היא שואלת‪ .‬״איברים‬

‫שבורים‪ ,‬איזי‪ .‬הוא לא מעד על המדרכה או התנגש בדלת‪.‬״‬
‫אני עוצמת את עיניי לרגע ומנסה להרגיע את עצמי‪ ,‬שעה שאני‬
‫חשה בדמעות המאיימות לפרוץ החוצה‪ .‬מה קורה פה? ״אני לא יודעת‬
‫איך הוא נפצע ככה‪ ,‬אבל אני כן יודעת שזה כלל לא קשור אליי או‬

‫לחבר שלי‪.‬״‬
‫״ובכן‪ ,‬אנחנו חייבים להתייחס לכל תלונה לפי הפרוטוקול‪ ,‬איזי‪.‬‬
‫אנחנו ניקח בחשבון את התנהגותו של אדון סאגדן בטרם הגשת‬