Page 382 - 30322

‫‪ 382‬׀ ג׳ודי אלן מלפס‬

‫ליתר דיוק‪ .‬ידעתי שהיא הייתה בקשר איתו זה זמן מה‪ .‬אחרי שאמא‬
‫של פני מתה‪ ,‬היה נדמה שהאגרופים של אבא הולכים ומתעצמים‪.‬‬
‫אנדי שנא אותו‪ .‬שיחה אחת של אמא שלי אליו והעניין טופל‪ .‬לאבא‬

‫היו שפע של אויבים‪ .‬זה לא היה קשה‪.‬״‬
‫מחשבותיי נודדות לפשע נוסף שאנדי דאג להסתיר‪ .‬טריסטאן‪.‬‬
‫חלפו חודשים מאז שהוא נעלם‪ ,‬ואף לא אדם אחד פנה למשטרה‬
‫ודיווח על היעדרו‪ .‬ביקשתי מאנדי לבדוק את הדיווחים גם במנצ׳סטר‪.‬‬
‫שום דבר‪ .‬והוא הבטיח לי‪ ,‬ולא בפעם הראשונה‪ ,‬שגופתו של טריסטאן‬
‫לעולם לא תימצא‪ .‬גם הפעם הוא חיפה על ת׳יאו‪ .‬ולעולם לא אוכל‬

‫להודות לו מספיק‪.‬‬
‫אני מרימה את האצבע שלי ומתחקה אחר קווי המתאר של מחרוזת‬

‫התפילה המשתפלת במורד כתפו‪ .‬״קעקעת את זה בתור תזכורת‪.‬״‬
‫ת׳יאו מהמהם‪ ,‬נרגע תחת מגע ידי‪ .‬״בתור ילד האמנתי באלוהים‪.‬‬
‫ברגע שהפסקתי ללכת לבית הספר של יום ראשון‪ ,‬החלו לקרות דברים‬
‫רעים‪ .‬החיים שלי כבר לא היו טובים‪ .‬עדיין אמרתי את תפילת האדון‬

‫מדי יום ביומו‪ ,‬אבל אני לא חושב שזה הספיק לו‪.‬״‬
‫״חזרת לכפר שבו גדלת‪,‬״ אני אומרת‪ ,‬חוזרת ומביאה את השיחה‬

‫בחזרה לנקודה שבה היא נפתחה‪ .‬״שם הסתתרת‪.‬״‬
‫הוא מהנהן בתנועה רפה‪ .‬״מדי בוקר הייתי הולך לכנסייה‪ .‬ומדי‬
‫ערב הייתי מתוודה על החטאים שלי‪ .‬ולמרות זאת‪ ,‬רגשות האשם שלי‬
‫נותרו כשהיו‪ .‬היה מאוחר מדי בשבילי‪ .‬נטשתי אותו במשך תקופה‬
‫ארוכה מדי‪.‬״ הוא ממצמץ בעיניו וצוחק חרש‪ .‬״אז הלכתי למועדון‪.‬‬
‫רציתי להרגיש כאב כל כך עוצמתי‪ ,‬שלא אוכל להרגיש שום דבר‬

‫אחר‪ .‬זה לא עבד‪.‬״‬
‫אני מתפרקת מבפנים נוכח דבריו‪ .‬הייאוש שלו‪ ,‬הכאב שלו‪ ,‬רגשות‬
‫האשם המשתקים שלו‪ .‬אין דבר בעולם שבכוחו להעציב אותי יותר‪.‬‬
‫אני מתרוממת‪ ,‬יושבת על חיקו בפישוק רגליים ומפקידה את ידיי‬
‫בידיו‪ ,‬כך שהוא יניח אותן על כתפיו‪ .‬אני נאחזת בהן בכוח‪ ,‬בכוונה‪,‬‬
‫שעה שהוא בוחן אותי במבט קפדני‪ .‬ואני בוהה בו‪ ,‬נחושה‪ .‬״אני אוהבת‬
‫אותך‪,‬״ אני אומרת‪ ,‬וממהרת להניח את האצבע שלי על שפתיו‪ ,‬בעת‬