Page 383 - 30322

‫ג׳נטלמן חוטא ׀ ‪383‬‬

‫שהן נפשקות‪ .‬״אם אלוהים חשב שכבר מאוחר מדי בשבילך‪ ,‬לא הייתי‬
‫פה‪ .‬הוא לא היה שולח אותי אליך‪.‬״ אני אוחזת בידו ומניחה אותה‬
‫על בטני‪ .‬החלטתי שהגיעה השעה‪ .‬התאפקתי במשך שבועות ארוכים‪,‬‬
‫בעיקר בניסיון לעכל את זה בעצמי‪ ,‬אך גם מפני שפחדתי מההשלכות‪.‬‬
‫תינוקות הם בלתי צפויים‪ .‬הידיים והרגליים שלהם מונפות לכל עבר‪,‬‬

‫והם הופכים לילדים שאוהבים לטפס עלייך‪.‬‬
‫תלמי בלבול חורשים במצחו בעודו מרכין את מבטו אל בטני‪ ,‬ואני‬
‫ממשיכה‪ ,‬נושמת נשימה מייצבת בטרם אמשיך‪ .‬״אם אלוהים היה‬
‫חושב שכבר מאוחר מדי בשבילך‪ ,‬הוא לא היה מפקיד בידיך חיים‬

‫חדשים‪.‬״‬
‫גבותיו מתכווצות במרכז פניו‪ .‬״מה?״‬
‫״אני בהיריון‪,‬״ אני אומרת‪ ,‬ישר ולעניין‪ ,‬בעודי לוחצת את ידו‬
‫לעומת בטני‪ .‬עיניו של ת׳יאו הולכות ונפערות‪ ,‬לסתו נשמטת‪ ,‬ואני‬
‫עוצרת את נשימתי‪ ,‬נשענת לאחור וממתינה שהוא יעכל את דבריי‪.‬‬
‫בעודו לוטש את מבטו בבטני‪ ,‬אני מתבוננת בריתוק‪ ,‬שעה שהבעתו‬
‫משתנה שוב ושוב‪ ,‬ואינספור רגשות שונים מבזיקים בפניו‪ .‬יש בפניו‬
‫פליאה‪ ,‬יש תדהמה‪ ,‬ובהחלט יש בהן שמחה‪ ,‬וגם מיליון רגשות אחרים‪,‬‬
‫אך הרגש הבולט מכולם‪ ,‬הרגש שייחסתי לו הכי הרבה חשיבות‬

‫ושנערכתי לקראתו בעצמי‪ ,‬הוא פחד‪.‬‬
‫״איזי‪ ,‬את צריכה לרדת ממני‪.‬״ ת׳יאו משעין את גבו על הספה‪,‬‬

‫תופס מרחק ממני‪ .‬״בבקשה‪ ,‬את צריכה לקום‪.‬״‬
‫אני עושה כמצווה עליי במהירות הבזק ומזנקת מחיקו‪ ,‬וזמן קצר‬
‫לאחר מכן ת׳יאו אט־אט קם בעקבותיי‪ ,‬בליווי מספר נשיפות מיוסרות‪,‬‬
‫ומתחיל לדדות ברחבי הטרקלין‪ .‬״אבל חלפו חודשים בלי שאגע בך‪.‬״‬

‫ידיו נשלחות אל שיערו ומושכות בו קלות‪ .‬״חודשים‪ ,‬איזי‪.‬״‬
‫״תשעה שבועות‪ ,‬אם אתה רוצה לדייק‪.‬״ אני יושבת על קצה הספה‪,‬‬
‫ידיי אחוזות התזזית נתונות בין ברכיי‪ .‬ידעתי שהבשורה שלי תכה בו‬
‫בתדהמה‪ ,‬אך האם הוא רומז למשהו? ״ת׳יאו‪ ,‬אני מקווה שאתה לא‬

‫חושב מה שאני חושבת שאתה חושב‪.‬״‬
‫״אני לא יודע מה אני חושב‪ ,‬לכל הרוחות‪.‬״ הוא מסתובב‬