Page 379 - 30322

‫ג׳נטלמן חוטא ׀ ‪379‬‬

‫חיוך רפה פושט בשפתיו‪ ,‬אך זהו חיוך מלחץ‪ .‬״את תחשבי שאני‬
‫משוגע‪.‬״‬

‫״אני כבר חושבת שאתה משוגע‪.‬״ אני מושיטה את ידי ומלטפת‬
‫את פניו עטורי הזקן‪ .‬עכשיו אני סקרנית כהוגן‪.‬‬

‫״יש כפר שנמצא במרחק מספר קילומטרים מפה‪ .‬גרנו שם לפני‬
‫שאבא שלי קנה את המקום הזה ושיפץ אותו‪ .‬היה שקט שם‪ .‬חיינו‬

‫חיים פשוטים‪.‬״‬
‫בית ילדותו? ״אבל ג׳ודי חיפשה שם‪ .‬היא סיפרה לי‪.‬״ זה היה‬
‫אחד המקומות האחרונים שבהם היא חיפשה‪ ,‬מפני שהיא הייתה‬
‫בטוחה שת׳יאו לעולם לא ירצה להיזכר בתקופת ילדותו‪ ,‬לפני שהכול‬

‫השתנה‪.‬‬
‫״אני יודע‪.‬״ ת׳יאו מושך בכתפיו בביישנות‪.‬‬
‫אני מביטה בו בתדהמה‪ .‬״הסתתרת מפניה?״‬
‫״הייתי שבר כלי‪ .‬לא רציתי שהיא תראה אותי ככה‪.‬״‬
‫אני נוצרת את לשוני‪ ,‬נוכח הידיעה שאין טעם להתווכח בנושא‪.‬‬
‫מה שנעשה נעשה‪ .‬הוא מביט ברחבי החדר‪ ,‬שקוע בהרהורים‪ .‬״אהבתי‬
‫להיות שם‪ .‬למדתי בבית הספר‪ ,‬שיחקתי בשדה ולמדתי בבית הספר‬
‫של יום ראשון כמו כל ילד קתולי טוב‪.‬״ הוא מחייך‪ .‬״האב ביירון‬
‫הכריח אותי לדקלם את תפילת האדון בכל פעם שהוא ראה אותי —‬
‫בחנות‪ ,‬ברחוב‪ ,‬בזמן ששיחקתי עם חברים שלי‪ .‬הוא לא היה מניח לי‬
‫להמשיך בדרכי לפני שדקלמתי אותה במדויק‪ .‬ללא שום טעות‪ .‬הוא‬
‫אמר שאלוהים גאה בילדים שלו‪ ,‬במיוחד באלה שמכירים את התפילה‬
‫שלו‪.‬״ הוא מרכין אליי את מבטו‪ ,‬מטה את ראשו קמעה ושוזר את‬
‫אצבעותיו דרך שיערי‪ .‬שפתיי מתעקלות‪ ,‬שעה שאני נמלאת יגון‪ .‬הוא‬
‫מדבר בחיבה‪ .‬מפני שזהו החלק הנחמד בסיפור שלו‪ .‬אך יש לסיפור‬
‫שלו חלקים נוספים‪ ,‬את חלקם אני מכירה ואינני אוהבת‪ ,‬ואת חלקם‬
‫אינני מכירה כלל‪ .‬ואני יודעת שלא אוהב גם את החלקים שהוא עומד‬

‫לספר לי‪.‬‬
‫״לאחר שעזבנו דברים השתנו‪,‬״ הוא ממשיך‪ ,‬אבוד בחלומות‬
‫בהקיץ‪ ,‬כעת מדבר בחופשיות ובקלות‪ .‬״אבא היה צריך להיות קרוב‬