Page 376 - 30322
P. 376
376׀ ג׳ודי אלן מלפס
עדיין מביט בי באותן עיניים מעריצות .הוא עדיין קורא את מחשבותיי
ואת תנועותיי .ואותה גומת חן שאני אוהבת עד עמקי נשמתי מגיחה
החוצה יותר ויותר עם כל יום שעובר .הוא עדיין מקור השלווה שלי,
וכעת אני מאושרת יותר מאי פעם .הסודות שלנו כבר לא מעכבים
אותנו או מכתיבים את נתיב אהבתנו.
ברגע שראשו אט־אט מתחיל להתרומם בכיווני ,אני נחפזת להסיט
את מבטי בחזרה אל הספר שלי .״אני יודע שאת מסתכלת עליי,״ הוא
ממלמל ,וממשיך להתקדם בכיווני .״את בטח חושבת לאיזו תסבוכת
הכנסת את עצמך.״ הוא מתיישב על הספה בסמוך לכפות רגליי
ומשחרר אנחה כבדה ארוכה.
אני סוגרת את הספר בקול חבטה ומשליכה אותו אל הרצפה .״זה
ייקח זמן ,ת׳יאו.״ אני מזכירה לו בפעם המיליון .״מבחינה טכנית,
נחשבת מת.״ אני נועצת את הבוהן שלי בירכו החשופה ,ומחייכת
בעת שהוא מרכין את מבטו המהורהר לעבר ציפורניי הוורודות
המטופחות.
הוא אוחז בכף רגלי ,מניח אותה על ירכו — תוך כדי שהוא נכשל
בניסיונו להסתיר את המאמץ העז שהתנועה גובה ממנו — ומתחיל
לעסות אותה .״ספרי לי שוב.״
״מה?״
״את הסיפור על איך שהצלת את החיים שלי.״ הוא מחייך מעברה
השני של הספה ,עיניו מבריקות ושוקקות חיים .״זה הסיפור האהוב
עליי.״
״לא הצלתי את החיים שלך .הגבר שעשה לך החייאה הציל את
החיים שלך.״
״כי איימת עליו.״ חיוך זחוח פושט בשפתיו ,גאה ושבע רצון.
״הלוואי שהייתי יכול לראות אותך רודה בכולם בלי לדפוק חשבון.״
אני מגלגלת את עיניי ,אך כעת אני יכולה להיזכר בזה בחיוך.
״ידעתי שאתה עדיין איתי.״
״יכולתי לשמוע אותך.״ הוא מניח לראשו להישמט לעומת הספה,
ומתבונן בי בעודו מעסה את כף רגלי .״זה היה מוזר.״
