Page 372 - 30322

‫‪ 372‬׀ ג׳ודי אלן מלפס‬

‫בדרכה של האחות‪ ,‬היא רוכנת מעל המיטה ומנידה בראשה בייאוש‬
‫נוכח המראה שלו‪.‬‬

‫״אשמה‪,‬״ אני אומרת‪ .‬אני נשענת לאחור במושבי‪ ,‬מניחה את‬
‫מרפקי על מסעד הכיסא ומניחה לראשי להיתמך בו‪.‬‬

‫״הוא נראה מזעזע‪.‬״ היא מציינת את המובן מאליו‪ ,‬ככל הנראה‬
‫מפני שאיננה יודעת מה לומר‪ .‬״מה אמרו הרופאים?״‬

‫״מצבו עדיין לא ידוע‪ .‬הם שלחו אותו לצילומי רנטגן וסריקות‪.‬‬
‫אנחנו ממתינים לתוצאות‪.‬״‬

‫הדלתות נפתחות בסערה‪ ,‬וג׳ודי נכנסת פנימה‪ ,‬אחוזת טירוף מרוב‬
‫דאגה‪ .‬״אלוהים אדירים‪ ,‬ת׳יאו‪.‬״ היא חוצה את החדר לעבר המיטה‪,‬‬
‫קאלום בעקבותיה‪ ,‬צעדיו מהוססים בעודו מעיף מבט חטוף בחברו‪.‬‬
‫הבעה רדופה מבזיקה בפניו‪ ,‬ועד מהרה מוחלפת בזעם‪ .‬הוא נעצר‬

‫באמצע החדר ובוהה בת׳יאו‪ ,‬גומע במבטו את גופו הרצוץ‪.‬‬
‫ידה של ג׳ודי נשלחת אל פיה בתדהמה‪ ,‬לפני שהיא מושיטה אליו‬
‫את ידה ומסיגה אותה לאחור מספר פעמים‪ ,‬שפתיה האדומות רועדות‪.‬‬
‫״תראו אותו‪,‬״ היא ממלמלת בשיברון לב‪ .‬״מה המנוול הזה עשה לו?״‬
‫״לא משהו שת׳יאו לא ביקש ממנו‪,‬״ אומר קאלום‪ ,‬ומצביע על‬

‫פרקי כפות ידיו של ת׳יאו‪ .‬״הוא ריסן את עצמו‪.‬״‬
‫בן רגע אני קמה ממושבי‪ ,‬וניגשת למיטה כדי להעיף מבט יסודי‬
‫יותר‪ .‬הוא צודק‪ .‬פרקי כפות ידיו של ת׳יאו הם מחזה מזעזע של חבורות‬
‫ושסעים‪ ,‬ראיות לכך שהוא רוסן‪ .‬הם נעלמו מעיניי בין אינספור פצעיו‬
‫האחרים‪ .‬״למה?״ אני שואלת בלי לחשוב‪ .‬כמובן שהסיבה ידועה לי‪,‬‬

‫אך מוחי מתקשה לעכל את היקף מעשיו של ת׳יאו‪.‬‬
‫״המנוול הטיפש הקל עליו להביס אותו‪ .‬הוא היה צריך לרסן את‬

‫יכולתו להגיב בזמן שנוגעים בו‪.‬״‬
‫אני מחליטה‪ ,‬כאן ועכשיו‪ ,‬שברגע שת׳יאו ישוב לבריאות איתנה‪,‬‬
‫אני אכניס לו בעיטה הגונה בישבן‪ .‬אני חושקת את שיניי ופונה אל‬
‫ג׳ודי‪ ,‬עושה רושם שיבבותיה לא עומדות להסתיים בקרוב‪ .‬״הוא יהיה‬
‫בסדר‪,‬״ אני אומרת לה‪ ,‬ואז אני אוחזת בידיה ועושה את מה שהיא‬

‫עשתה למעני מאז עזיבתו של ת׳יאו‪.‬‬