Page 369 - 30322

‫ג׳נטלמן חוטא ׀ ‪369‬‬

‫להכין אותי לקראת התרחיש הגרוע מכל? אני מעיפה מבט נוסף‬
‫מעבר לפינה‪ ,‬ורואה כבלים‪ ,‬מכונות ואת גופו החבול של ת׳יאו‪ .‬אני‬
‫מסתכלת על התרחיש הגרוע מכל‪ .‬הוא הלך להילחם במישהו? אני‬
‫עוצמת את עיניי‪ ,‬שונאת את האמת הידועה לי‪ .‬הוא העניש את עצמו‪.‬‬

‫הוא הניח לעצמו להפסיד‪ .‬לכפר‪.‬‬
‫״איזי‪ ,‬את שומעת אותי?״ קולו קצר הרוח של קאלום עוקר אותי‬
‫ממחשבותיי‪ ,‬גורר אותי בחזרה אל בית החולים‪ ,‬היכן שת׳יאו שוכב —‬
‫בין חיים למוות — והיכן שחברו המשוחח איתי בטלפון שלי אומר לי‬

‫שייתכן שהוא מצא אותו‪.‬‬
‫אני מנערת את ראשי בניסיון להתעשת‪ ,‬מסבה את מבטי מת׳יאו‬

‫ופוסעת לאורך המסדרון‪ .‬״קאלום‪ ,‬אני נמצאת עם ת׳יאו‪.‬״‬
‫״מה?״‬

‫״בבית החולים‪ .‬ת׳יאו הובא לפה בבהילות‪ .‬מצאו אותו כמעט מת‬
‫בסמוך לרציפים‪.‬״‬

‫מעברו השני של הקו משתררת שתיקה‪ .‬הנשימות הקצובות כבר‬
‫אינן נשמעות‪ .‬רק דממה ארוכה והמומה‪.‬‬
‫״קאלום? אתה שם?״‬
‫״כמעט מת?״ הוא לוחש לבסוף‪.‬‬

‫אני יודעת שאם אדבר קולי ירעד‪ ,‬לכן אני ממתינה כמה רגעים‬
‫לפני שאני פוצה את פי‪ ,‬ובולעת רוק פעם אחר פעם בעודי אוזרת‬
‫את הכוח הנחוץ לי כדי למסור לקאלום את הפרטים בלי להתפרק‬
‫לגורמים‪ .‬״המצב לא טוב‪ ,‬קאלום‪,‬״ אני מסבירה‪ .‬בליעת רוק נוספת‪.‬‬
‫״צלעות שבורות‪ ,‬נקב בריאה‪ .‬הוא סובל מפציעות בכל הגוף‪ .‬ויש‬
‫חשד לדימום פנימי‪ .‬היה לו דום לב‪.‬״ אני עוצמת את עיניי ומנסה לא‬
‫לשחזר את האימה של אותו הרגע‪ .‬״הם הצליחו להחזיר אותו לחיים‪,‬‬
‫אבל הוא בתרדמת‪ .‬מצבו יציב ושלחו אותו לצילומי רנטגן וסריקות‬

‫לפני שהעבירו אותו למחלקה לטיפול נמרץ‪.‬״‬
‫״אלוהים‪,‬״ הוא אומר בתדהמה‪ .‬״מה לעזאזל?״‬
‫״עונש‪,‬״ אני אומרת לו בקור רוח‪ ,‬מפני שאני יודעת שאין טעם‬
‫להסתיר ממנו את הידע שברשותי‪ .‬״הוא העניש את עצמו‪.‬״‬