Page 374 - 30322

‫‪ 374‬׀ ג׳ודי אלן מלפס‬

‫״איזי‪.‬״ ראשו מתנועע מצד לצד מספר פעמים‪ ,‬תנועותיו נעשות‬
‫תזזיתיות עד לכדי סכנה‪ .‬״איזי‪.‬״‬
‫״ת׳יאו‪ ,‬אני פה‪.‬״‬

‫עיניו נפקחות בחטף‪ ,‬פעורות לרווחה ופראיות‪ ,‬צבען הכחול כל‬
‫כך עמום וחסר חיים‪ .‬״איפה? איפה היא?״‬
‫״ת׳יאו‪ ,‬תסתכל עליי‪.‬״‬

‫חולפות כמה שניות ארוכות ומייסרות לפני שהוא מביט בי‪ ,‬אולם‬
‫כאשר העיניים שלנו נפגשות‪ ,‬הוא רואה אותי‪ ,‬והוא מזהה אותי‪ .‬״איזי‪,‬״‬
‫הוא נאנח‪ ,‬וגופו מרפה לעומת המיטה‪ .‬ידו הנתונה בידי מתגמשת‬
‫קמעה‪ .‬״את תתקני אותי‪.‬״ הוא מציין זאת בתור עובדה‪ ,‬ואני מחייכת‬

‫ומקרבת אליו את הפנים שלי‪ ,‬מניחה להן להשתכן בשקע צווארו‪.‬‬
‫אני מנסה לא לחשוב על מלוא ההיקף של כל הדברים שעדיין‬
‫זקוקים לתיקון‪ .‬״אני אתקן אותך‪.‬״ אני נושקת לצווארו ומתענגת על‬

‫הנחמה שאני שואבת מהרגשת גופו המתחמם‪.‬‬
‫הוא מתאמץ יתר על המידה בניסיון להרים את זרועו‪ ,‬כך שיוכל‬
‫ללטף את שיערי‪ ,‬תוך כדי שהוא נאנק מכאב‪ .‬אצבעותיו נשזרות‬
‫בעדינות בקצוות שיערותיי‪ ,‬תנועות נרעדות מעט‪ ,‬אף על פי‬
‫שהתחושה עדיין מסבה לי נחמה אדירה‪ .‬״הצלת את החיים שלי‪,‬״‬

‫הוא לוחש‪.‬‬
‫אני מחייכת בהבנה‪ ,‬עוצמת את עיניי ונהנית מהקרבה שלנו‪ ,‬שעה‬
‫שאני מודה לכל אל בהיסטוריה על כך שחס על חייו‪ .‬הוא לא מתכוון‬
‫לכך שהצלתי את חייו היום‪ .‬הוא מתכוון לרגע שבו נתיבי החיים שלנו‬

‫הצטלבו‪.‬‬