Page 370 - 30322
P. 370
370׀ ג׳ודי אלן מלפס
קאלום לא טורח להגיב על טענתי .גם הוא מבין .״מנוול טיפש.״
יש בקולו רגש שאני יכולה להעריך ולהזדהות עימו .״את נמצאת שם
לבדך?״
״לא היה לי רגע פנוי בשביל להתקשר.״ אני מרגישה כעת איום
ונורא ,אך המחשבה כלל לא חלפה במוחי .״הכול היה די ...מטורף.
כשהם הצליחו להחזיר את ליבו לפעילות ,הוא כל פעם זז בזמן שאחות
ניסתה להחדיר לו מחט .הייתי צריכה לעשות את הכול בכוחות עצמי.״
הוא פולט צחוק רפה בהבנה .״בלתי נתפס.״
אני מחייכת .זה באמת בלתי נתפס .״הוא ידע שאני שם ,קאלום.
הוא היה מחוסר הכרה ,אבל הוא ידע שאני שם.״
״אין לי צל של ספק בכך ,איזי,״ הוא משיב ברכות .״אין לי צל של
ספק בכך .אני בדרכי לבית החולים.״
״תתקשר לג׳ודי,״ אני ממהרת לומר ,בעודי חושבת שמוטב
שאיערך לקראת סבב דמעות נוסף .ג׳ודי תראה את מצבו של בנה
ותתעלם מהעובדה שהצליחו לאתר אותו.
״אני אאסוף אותה בדרך.״ הוא מנתק את השיחה ,ואני מצמידה
את הטלפון לחזה שלי ,מתכוננת להתקשר לג׳ס ,לשטוח בפניה את כל
האירועים מההתחלה.
