Page 365 - 30322
P. 365
ג׳נטלמן חוטא ׀ 365
אם לא תהיה לי ברירה ,אעשה זאת בעצמי .שניות ארוכות חולפות,
ואני מחליטה לא להמתין להחלטתו .אני רצה אליו כדי לעשות זאת
בכוחות עצמי ,כפות ידיי נראות קטנות כל כך לעומת חזהו של ת׳יאו,
שעה שאני מתחילה ללחוץ .לאחר כמה שניות אוזל לי האוויר ,כוחי
מעורר רחמים בעודי מייבבת תוך כדי ניסיונותיי החלושים.
״זוזי,״ אומר האח ,ומפנה לעצמו מקום .״צריך שיהיה משקל
מאחורי הלחיצות.״
מריאותיי נפלט כל כך הרבה אוויר ,שהן צורבות מכאב .הוא
מעיף מבט במוניטור שעה שהוא ממקם את ידיו על החזה ,ואני יכולה
להבחין בספק בעיניו .אך הוא בכל זאת מתחיל ללחוץ ,לסתו הדוקה.
הוא מותש; שכבה בוהקת של אגלי זיעה מכסה את פניו .הוא לא
מבקש מאף אחד שיחליף אותו .הוא ממשיך במאמציו ,אנקות רפות
בוקעות מפיו עם כל לחיצה ולחיצה .״קדימה,״ הוא לוחש .נדמה
שהעור האפור בפניו של ת׳יאו והשחור בארובות עיניו מכהים לנגד
עיניי בעודי ממתינה ,שעה שגוש בגודל של כדור טניס משתכן בגרוני.
שלושתנו לוטשים את מבטינו בקו השטוח ,לא מבחינים בשום שינוי,
ואני מתחילה לנסח את תחינתי לסבב נוסף של לחיצות .לסבב נוסף
של תרופות .כל דבר .כפות ידיי השלובות נישאות אל פניי בתפילה.
ואז זה קורה .תפילותיי זכו למענה.
הקו מתחיל לקפץ.
כפות ידיי נשמטות מפניי ,עיניי צורבות ,מסרבות למצמץ במקרה
שאפספס את זה.
קפיצה נוספת .״אלוהים אדירים,״ אני אומרת בקול מתנשם,
וכמעט כושלת בצעדיי בדרכי אל המיטה .עולמי החשוך זוכה לקרן
אור .קפיצה נוספת .אני אוחזת בידו של ת׳יאו ומלטפת את לחייו
הכחושות .״ת׳יאו.״
״אלוהים,״ אומר האח בקול מתנשם ,ואני מסבה אליו את מבטי,
דמעות גודשות את עיניי .הוא נראה כרוח רפאים .״אני לא מאמין.״
הוא מדשדש בצעדיו לאחור ,ומשפשף את פניו בכפות ידיו.
״אמרתי לך,״ אני אומרת ,משתדלת לא להקדים את המאוחר.
