Page 363 - 30322
P. 363
ג׳נטלמן חוטא ׀ 363
את אותו הדבר ,אך אף אחד מהם לא רוצה להיות זה שיקרא להפסקת
מאמציהם .ואז אחד מהם מהנהן בראש ,ואחת האחיות מסירה את
ידיה מחזהו של ת׳יאו .זהו .הם הרימו ידיים .אני מנידה בראשי שעה
שייסורים חורכים את גופי כמו חומצה ,מכלים כל זכר לתקווה.
״בבקשה,״ אני מפצירה.
״אני מצטער ,מיס.״ יד מונחת על כתפי ,ואני נועצת מבט נבוב
בחובש שהבהיל את ת׳יאו לבית החולים .״עשינו כמיטב יכולתנו.״
ראשי מוסט בחזרה אל המיטה ,שעה שכולם מתחילים להתרחק.
כעת הגבר הגדול שלי חופשי מידיים ממששות ,גופו דומם ,פניו
שלוות .אני שואפת אוויר בשפתיים רועדות ,דמעות נקוות בעיניי,
שעה שאני פוסעת לעברו בזהירות ,בצעדים חרישיים ככל האפשר,
כאילו שאני פוחדת שמא אעיר אותו .שיניי נוקשות בפראות .עיניי
גדושות בדמעות .והלב שלי הרגע מת יחד איתו.
יגוני קולח מעיניי בטיפות מהירות ושמנות ,והן נוטפות על כל
פניו שעה שאני רוכנת מעליו ,מתקרבת ככל האפשר ,מאבדת את
עשתונותיי כליל .אני בוכה כפי שלא בכיתי מימיי ,יבבותיי קולניות
ומטלטלות את כל גופי .״איפה היית?״ אני מתייפחת ,נשימותיי
מאומצות בין המילים .״איפה היית במשך כל הזמן הזה ,ת׳יאו? למה
לא חזרת אליי?״ מצחי פוגש בכתפו ,הכאב ,תחושת החורבן ,מכים
בליבי בעוצמה ,גורמים לסדק להתרחב ולהתבקע כזכוכית רצוצה ,עד
שהכול שבור.
הרוס.
מת.
אני יכולה לחוש ביגון הלופת אותי ,מחזיק אותי כאסירה בטפריו,
ואני יודעת שהוא לעולם לא ירפה ממני .הוא איננו .איבדתי אותו.
אני שוקעת באפלה במהירות מסחררת ,שעה שכאב מטלטל את גופי.
מטלטל.
גופי מיטלטל .גופי היטלטל ,ולא כתוצאה מיבבותיי הבלתי
פוסקות .אני דוממת ,כובשת את היבבה הבאה שלי ,מחכה שזה יקרה
שוב .אולם זה לא קורה .אני מתרחקת מגופו נטול רוח החיים של
