Page 364 - 30322

‫‪ 364‬׀ ג׳ודי אלן מלפס‬

‫ת׳יאו‪ ,‬משפשפת את עיניי ומביטה במוניטור הלב‪ .‬הקו עדיין שטוח‪,‬‬
‫ואחד הרופאים החל לנתק את הכבלים‪ .‬״חכה‪,‬״ אני לוחשת‪ .‬מזווית‬
‫העין אני קולטת אותו מביט בי מעבר למיטה‪ ,‬אולם אני מותירה את‬

‫עיניי מקובעות במסך הזה‪ ,‬ממתינה‪ ,‬מקווה‪ ,‬מתפללת‪.‬‬
‫״מיס?״‬

‫״פשוט תחכה‪,‬״ אני אומרת‪ ,‬השניות חולפות לאיטן‪ .‬לא קורה דבר‪.‬‬
‫אין שום סימן חיים‪ .‬אני חושקת את שיניי‪ ,‬פוקדת על הקו לזוז‪ ,‬ולו‬
‫רק לכדי רעד קל‪ .‬״קדימה‪,‬״ אני אומרת בקול מתנשם ואוחזת בידו‬
‫של ת׳יאו‪ .‬הוא מיטלטל‪ ,‬ואני מזנקת לאחור בבהלה‪ .‬״תנסה שוב‪,‬״‬
‫אני צועקת‪ ,‬תחושת בהילות מתפשטת בוורידיי‪ .‬״אתה חייב לנסות‬

‫פעם נוספת‪.‬״‬
‫״מיס‪ ,‬הוא איננו‪,‬״ אומר האח בעדינות‪ ,‬ידיו דוממות על הכבלים‪.‬‬

‫״הוא זז‪.‬״‬
‫״זו לא תופעה נדירה‪.‬״‬
‫״הוא זז‪,‬״ אני צועקת‪ ,‬לוחצת את ידו של ת׳יאו‪ ,‬דוחקת בו בתוך‬
‫ראשי לבצע תנועה נוספת‪.‬‬
‫״מיס‪ ,‬רפלקסים שדרתיים זו תופעה מוכרת‪ .‬היא קורית לעיתים‬
‫קרובות לאחר שאדם מת‪.‬״‬
‫״זה לא היה רפלקס שדרתי‪,‬״ אני צועקת כאחוזת טירוף‪ ,‬פונה אל‬
‫אחד האחים שביצע את ניסיונות ההחייאה בת׳יאו‪ .‬״הוא זז כי נגעתי‬
‫בו‪ .‬כל התנועות שלו בזמן שהכנסתם אותו הנה קרו מפני שכולכם‬
‫נגעתם בו‪ .‬הוא לא אוהב שנוגעים בו‪.‬״ אני מרפה מידו של ת׳יאו‪,‬‬
‫נחפזת אל האח ואוחזת בידו‪ .‬אני מודעת לכך שזה עלול להיחשב‬
‫כתקיפה של איש צוות‪ ,‬אך לא אכפת לי גם אם ישליכו אותי לכלא‬
‫לעשר שנים‪ .‬הוא זז‪ .‬״בבקשה‪ ,‬תנסה שוב‪,‬״ אני דורשת‪ ,‬כל הנוכחים‬
‫בחדר נאלמים בתגובה להתנהגותי הטרופה‪ .‬״בבקשה‪ ,‬אני מתחננת‬
‫בפניך‪ .‬עדיין יש בו רוח חיים‪.‬״‬
‫האח מבזיק את מבטו לעבר אחד מעמיתיו‪ ,‬ואחר כך לעבר ת׳יאו‬
‫השוכב על המיטה‪ ,‬שעה שאני ממתינה במשך פרק זמן הנדמה כנצח‬
‫שהוא ייענה לדרישתי‪ .‬כן או לא‪ ,‬ת׳יאו יזכה לניסיונות החייאה נוספים‪.‬‬