Page 377 - 30322

‫ג׳נטלמן חוטא ׀ ‪377‬‬

‫״אני מוכנה להתערב שעוצמת המוזרות שחווית הייתה רחוקה‬
‫שנות אור מעוצמת הפחד שחוויתי‪.‬״‬

‫שפתיו נקפצות מעט בהבעה מהורהרת‪ ,‬ועיניו מורכנות אל כפות‬
‫ידיו המעסות את כף רגלי‪ .‬״אני מצטער‪.‬״‬
‫״על זה שהפחדת אותי?״‬

‫״כמובן שגם על זה‪ ,‬אבל יותר על זה שנטשתי אותך‪.‬״ הוא נושא‬
‫את מבטו אל פניי‪ .‬ת׳יאו לא ראה את הפנס בעין שלי או את הנפיחות‬
‫שלה‪ .‬אני שמחה‪ .‬זה היה רק גורם לרגשות האשם שלו לנסוק לגבהים‬

‫חדשים‪ ,‬אם זה אפשרי‪ .‬ואני די בטוחה שזה לא אפשרי‪.‬‬
‫שעה שהדממה מוסיפה לפעם באוויר מסביבנו‪ ,‬אני אוזרת אומץ‬
‫לשאול את מה שפחדתי לשאול מאז מצאתי אותו בשנית‪ .‬אינני רוצה‬
‫לדעת איך או מדוע הוא לבסוף מצא את עצמו במועדון הקרב בנמל‪.‬‬
‫אני לא חושבת שאהיה מסוגלת לשמוע על זה‪ .‬תוצאות הביקור שלו‬
‫באותו מועדון הן משהו שלעולם לא אוכל למחות מזיכרוני‪ .‬אך מה‬
‫בנוגע לזמן שקדם לכך? לא שאלתי‪ .‬המתנתי שבועות ארוכים עד‬
‫שת׳יאו ימצא את הכוח הנחוץ לו כדי לשתף אותי במה שקרה לאחר‬
‫אותו יום מחריד‪ ,‬אך הוא לא עשה זאת‪ ,‬ואף שהבטחתי לעצמי שלא‬
‫אדחק בו לדבר על תקופה שאני יודעת שמייסרת אותו‪ ,‬הגעתי לנקודה‬
‫שבה אני מרגישה שהוא חייב לעשות זאת‪ .‬כמו טיפול‪ ,‬אני מניחה‪ .‬הוא‬
‫לא יכול להמשיך בחייו עד שהוא יסיר מעליו את הנטל הזה‪ ,‬וזה נכון‬

‫גם לגביי‪ .‬זאת הפיסה האחרונה בפאזל שחסרה לי‪.‬‬
‫״לאן הלכת?״ אני לוחשת בקול כה רפה‪ ,‬שבקושי אפשר לשמוע‬
‫אותי‪ .‬ייתכן שעוצמת קולי הנמוכה בכוונה תחילה היא ראיה לכך‬

‫שאני לא באמת רוצה לדעת‪.‬‬
‫אך ת׳יאו שומע אותי‪ .‬הוא נאנח בכבדות‪ ,‬אוחז בקרסולי ומושך‬

‫אותו קלות‪ .‬״בואי הנה אני רוצה לחבק אותך‪.‬״‬
‫״אתה צריך לחבק אותי?״ אני שואלת‪ ,‬בעודי מסובבת את גופי‪,‬‬

‫מתקדמת לעברו על הספה וממקמת את ראשי בחיקו‪.‬‬
‫״אני תמיד צריך לחבק אותך‪.‬״ אני יודעת שיש אמת בפיו‪ ,‬אך‬
‫בנקודת הזמן הנוכחית זה לא משרה עליי תחושת רוגע‪ .‬הוא מסדר‬