Page 380 - 30322

‫‪ 380‬׀ ג׳ודי אלן מלפס‬

‫לעסק‪ ,‬והוא הוציא את מועדון הקרב מבית חרושת ישן ונטוש והעביר‬
‫אותו לפה‪ .‬הוא השקיע בו את כל זמנו ומרצו‪ .‬הוא היה שיכור מכל‬
‫הכסף והכוח‪.‬״ הוא צוחק בקלילות‪ ,‬שעה שאני סבורה שהוא אמור‬
‫לצחוק בקרירות‪ .‬״הוא ממש היה שיכור מכל הכוח הזה‪ .‬הילדות‬
‫נטולת הדאגות שלי נעלמה ברגע שהוא הוציא אותנו מהכפר‪ .‬הוא‬
‫מעולם לא הקדיש לי יותר מדי תשומת לב‪ ,‬ופתאום קיבלתי הרבה‬
‫תשומת לב‪ .‬זאת לא הייתה תשומת לב חיובית‪ .‬הוא היה נוהג להחטיף‬
‫לי מכות בראש בזמן שהוא היה חולף על פניי ולומר לי שאני חייב‬
‫להיות מוכן לקראת הבלתי צפוי‪ .‬הוא קרא לי נמושה‪ .‬תירוץ עלוב‬
‫לגבר‪ .‬וברגע שהייתי מבוגר מספיק‪ ,‬הוא השליך אותי לתוך הכלוב‪.‬‬

‫הייתי בן שש עשרה‪ .‬בסך הכול ילד כחוש‪.‬״‬
‫״לא‪...‬״ אני שואפת אוויר בתדהמה‪ ,‬סלידה עזה גואה בקרבי‪.‬‬
‫״חטפתי שם מכות בשפע‪ .‬לא הייתה לי ברירה אלא להתחשל‪ ,‬ולא‬
‫הייתי הופך להיות שק אגרוף מדי סוף שבוע‪ .‬הוא המשיך להרביץ לי‪,‬‬

‫ואני המשכתי להתכווץ מרוב אימה‪.‬״‬
‫אני טומנת את הפנים שלי בחיקו‪ ,‬רוצה להסתתר מפני הזוועות‪.‬‬
‫נמושה? תירוץ עלוב לגבר? עכשיו מילותיו של אביו מעלות גיחוך‪.‬‬
‫ת׳יאו הוא הגבריות בהתגלמותה‪ .‬גבר שאין כדוגמתו‪ .‬לוחם‪ .‬מפני‬
‫שזאת הייתה הישרדות‪ .‬מחליא אותי לחשוב שאביו המנוול היה גאה‬

‫בו‪.‬‬
‫״אמא שלך?״‬
‫הוא מביט בי‪ ,‬ותכף ומייד אני מבינה‪ .‬הוא היכה גם את ג׳ודי‪.‬‬
‫ת׳יאו מהנהן בראשו‪ ,‬לאחר שהוא מבחין בכיוון מחשבותיי‪ .‬״הידיים‬
‫שלו עבדו שעות נוספות‪ .‬אימנתי את עצמי להיות מוכן בכל רגע נתון‬
‫לקראת החבטות המפתיעות שלו‪ .‬לפעמים היו אגרופים ולפעמים‬
‫מכות בגב כף היד‪ .‬כל הזמן עמדתי על המשמר‪ .‬ואז‪ ,‬יום אחד‪ ,‬ניצחתי‬
‫בקרב הראשון שלי‪ .‬אבא הפסיד סכומי כסף מטורפים ויצא מדעתו‪.‬‬
‫אף אחד לא חשב שאנצח‪ .‬מייד לאחר מכן‪ ,‬הוא ארגן בשבילי קרב‬
‫נוסף עם לוחם ידוע לשמצה‪ .‬ניצחתי גם בקרב הזה‪ .‬התחלתי להרוויח‬
‫בשביל אבא כמויות אדירות של כסף‪ .‬הייתי כמו תרנגולת המטילה‬