Page 384 - 30322
P. 384
384׀ ג׳ודי אלן מלפס
באגרסיביות ,והוא משלם על התנועה החדה ,ורושף בכאב בעודו אוחז
בצלעותיו .״לעזאזל.״ הוא מתחיל לנשום נשימות עמוקות וזוקף את
גבו .״איזי ,חשבתי שאת לוקחת גלולות.״
״אני באמת לוקחת .לקחתי.״ אני מתקנת את עצמי.
״אם ככה ,איך זה אפשרי?״
״אין לי מושג .אולי יש לך זרע חומצי.״ לכל השדים והרוחות .זה
קרה .אין טעם בבחינה קפדנית של כל הגורמים והסיבות שהובילו
לכך .זה לא ישנה דבר .גופי צונח ברפיון ,ואני מנסה לא להניח
לתסכולי ההולך וגובר להשתלט עליי .״בוא ,שב לידי,״ אני מצווה,
וטופחת על המושב הסמוך אליי.
״לא ,תודה.״ הוא ממשיך לדדות ,פוסע אנה ואנה ברחבי החדר,
עוצר מדי פעם בפעם ,פוצה את פיו כדי לדבר ,ומייד סותם אותו
בשנית וחוזר לדדות .הוא גורם לי לסחרחורת.
״אני יודעת מה מפחיד אותך,״ אני אומרת ,ברגע שסוף כל סוף
הוא מפסיק לחוג ברחבי החדר במעגלים מעצבנים .הוא מביט בי
בשאלה ,אך איננו מוציא הגה מפיו .״אבל אתה לא צריך לפחד,״ אני
מרגיעה אותו .״הכול יהיה בסדר.״
״איזי ,אני רחוק שנות אור מריפוי .הרפלקס הזה טבוע בי.״ ייאושו
ניכר בו ,וספקותיו עוצמתיים .״תראי מה עשיתי לך.״ הוא נאנח
בכבדות ,שולח את כפות ידיו אל רקותיו וגורר אותן במורד פניו אל
זקנו .״אני אהיה אבא איום ונורא .האבא הכי גרוע בעולם.״
תרעומת מתלקחת בקרבי ,מבעבעת אל פני השטח ומתפוצצת.
״אל תדבר ככה.״ אני מזנקת ממקומי ומצביעה עליו ,רותחת מזעם.
״זה לא נכון?״ הוא שואל .״את לעולם לא תסמכי עליי מספיק
כדי להפקיד בידיי את התינוק שלך .את תהיי דרוכה ולחוצה בכל רגע
נתון ,ומצבי יהיה עוד יותר גרוע משלך.״
״התינוק שלנו,״ אני מתקנת אותו .״זה התינוק שלנו ,לא שלי .ויש
לי תוכנית,״ אני מכריזה .חשבתי עליה רבות — על טיפול ,פסיכולוגים
ויועצים ,כולם מוכנים ומזומנים לעזור לת׳יאו .אולם בשבוע שעבר,
בזמן שצפיתי באליפות מיאמי הפתוחה בטניס ,הבזיק במוחי רעיון