Page 172 - Step and repeat document 1

‫חפץ ‪ e llk rxd oeyl ixeqi` zekld‬חיים‬ ‫‪elw‬‬

‫‪miig min x`a‬‬

‫אפשר ולא מיכוין אסור‪ ,‬ולכן קפריך הגמרא מן‬ ‫אחריתי‪ ,‬רשע הוא‪ ,‬ואי דליכא דרכא אחריתי‪ ,‬אנוס‬
‫הפסוק על שיטת ר' יהודה דסבירא ליה בעלמא דבר‬ ‫הוא‪ .‬לעולם דליכא דרכא אחריתי‪ ,‬ואפילו הכי מיבעי‬
‫שאין מתכוין אסור‪ ,‬אם כן רשע הוא‪ ,‬ולא צריך קרא‬ ‫ליה למינס נפשיה'‪ .‬ופירש הרשב"ם 'רשע הוא‪ ,‬ואף‬
‫להכי‪ .‬דזה אינו‪ ,‬חדא‪ ,‬דהלא הרבה מהראשונים‬ ‫על פי שהוא עוצם עיניו‪ ,‬דלא היה לו להתקרב בהאי‬
‫כתבו דר' יהודה גופא מודה דדבר שאין מתכוין‬
‫מותר מן התורה‪ ,‬ועיין ביומא )ל"ד‪ (:‬בתוספות שם‪.‬‬ ‫דרך‪ ,‬דקיימא לן הרחק מן הכיעור' וכו'‪ ,‬עיין שם‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬דאם כן לפי פסק הלכה‪ ,‬דקיימא לן כר' שמעון‬
‫דדבר שאין מתכוין מותר‪ ,‬יהיה מותר אפילו אית ליה‬ ‫‪ m`e‬כן הכא נמי‪ ,‬אמאי פסקינן דאפשר ולא מכוין‪,‬‬
‫דרכא אחרינא למיזל‪ ,‬ואפילו אם הוא רואה‪ ,‬וכמו‬ ‫דהיינו שאפשר לו לילך בדרך אחר‪ ,‬ולא יפגע‬
‫שביררנו למעלה‪ ,‬כיון דהוא אפשר ולא מיכוין‪ ,‬והלא‬ ‫באיסור הנאה של עכומ"ז‪ ,‬והוא הולך בדרך זו‪ ,‬כיון‬
‫בשולחן ערוך אבן העזר סימן כ"א ס"א פסק‪ ,‬דאסור‬ ‫שהוא הולך לדרכו ואינו מכוין להנות‪ ,‬שרי‪ ,‬ולאו‬
‫דוקא בעכומ"ז דכל שכן הוא בכל איסורין שבעולם‪,‬‬
‫להסתכל בנשים בשעה שעומדות על הכביסה‪.‬‬ ‫כמו שכתב הש"ך ביו"ד סימן קמ"ב בסופו‪ ,‬ומה‬
‫דשרינן הוא אפילו אם הוא רואה ושומע וכנ"ל‪,‬‬
‫‪ oi`e‬לומר‪ ,‬דהטעם הוא משום המסקנא דבבא‬ ‫והכא בב"ב קרינהו הגמרא רשע לפירוש הרשב"ם‪,‬‬
‫בתרא‪ ,‬דאיבעי ליה למינס נפשיה‪ ,‬אם כן הכי‬ ‫אפילו אם הוא עוצם עיניו‪ ,‬כיון שיש לו דרך אחרת‪.‬‬
‫נמי בפסחים‪ ,‬נימא דאיבעי ליה למינס נפשיה‪ ,‬שלא‬ ‫ואפילו לפסק החכמת אדם שהובא למעלה‪ ,‬שפסק‬
‫להסתכל בנויי עכומ"ז‪ ,‬פן יבוא להנות‪ ,‬וגם לאטום‬ ‫דצריך לאטום אזניו ולעצום עיניו‪ ,‬גם כן קשה‪,‬‬
‫אזניו מלשמוע קול נגינות שמזמרים לפני עכומ"ז‪,‬‬ ‫דהלא על כל פנים באטימת אזנים ועצימת עינים‬
‫פן יבוא להנות‪ ,‬והלא ביררנו לעיל מכמה מקומות‬ ‫שרי‪ ,‬אפילו אם יש לו דרך אחרת‪ ,‬כיון שהוא הולך‬
‫לדרכו ואינו מתכוין בשביל להנות‪ ,‬ואם כן הכא נמי‪,‬‬
‫דלא חיישינן לזה‪ ,‬ועיינתי הרבה בהאי קושיא‪.‬‬ ‫הרי הוא הולך על שפת הנהר‪ ,‬כמו שמשמע בפירוש‬
‫הרשב"ם שם‪ ,‬ואינו הולך בשביל זה‪ ,‬ואפילו הכי‬
‫‪ d`xpe‬לי‪ ,‬דסברת הגמרא‪ ,‬דבעריות מפני שנפשו‬
‫של אדם מחמדתן‪ ,‬צריך להחמיר יותר‪,‬‬ ‫קוריהו הגמרא רשע‪.‬‬
‫דהגם שעתה חושב שלא ניחא ליה בהנאה זו‪ ,‬פן‬
‫יגבר יצרו עליו בעל כרחו‪ ,‬ויבוא להרהר על ידי זה‪.‬‬ ‫‪ oi`e‬לומר‪ ,‬דזה הלא תלוי בפלוגתא דר' יהודא ור'‬
‫וכן מצינו בהרבה ענינים‪ ,‬שהחמירו יותר בעניני‬ ‫שמעון‪ ,‬וכדאיתא בפסחים שם‪ ,‬ולר' יהודה‬

‫ראיה היא מבעלמא‪ ,‬שם איירי שעושה מעשה אך שאינו מכוין‪ ,‬ולהכי אמרינן דכיון דהוא פסיק רישא‪ ,‬הוי‬
‫כאלו עשה מעשה בכוונה‪ .‬אבל הכא הא איירינן שהלך לכתחילה באותו הדרך לענין אחר‪ ,‬וכמו שכתבנו‬
‫לעיל בשם הר"ן‪ ,‬רק ממילא בהליכתו מריח ונהנה בהריח‪ ,‬או שומע ונהנה בהשמיעה‪ .‬וכן ראיתי בפני יהושע‬

‫שדחה בזה את דברי התוספות‪.‬‬

‫`‪ la‬לפי דרך הש"ך יבואר היטב כוונת התוספות‪ ,‬שסברתם הוא כיון שבשעת הליכתו יודע שבודאי באותו‬
‫הדרך יוכרח להנות מעכומ"ז על ידי ראיה או שמיעה או ריח‪ ,‬אף דלא ניחא ליה בהנאה זו‪ ,‬מכל מקום‬
‫כיון דהוא פסיק רישא‪ ,‬נחשב הליכתו כאלו הלך לכתחלה כדי להנות על ידי שמיעה או ראיה מעכומ"ז‪,‬‬
‫ולזה כתב הש"ך דאיירי בענין שיכול לאטום אזניו וכו'‪ ,‬פירוש‪ ,‬ואם כן לא נוכל לצרף הליכתו להראיה‬
‫מטעם פסיק רישא‪ ,‬דהרי על ידי הליכה לא יוכרח שיהנה על ידי ראיה או שמיעה‪ ,‬כיון שיכול לאטום אזניו‬
‫וכו'‪ ,‬ואם כן לא נשאר כי אם הראיה או שמיעה לבד‪ ,‬ובזה לא אמרינן פסיק רישא‪ ,‬כיון דאין בה שום מעשה‬
‫וכנ"ל‪ ,‬אלא באה ממילא ולא ניחא ליה בהנאה זו‪ .‬אבל אם הנגינות שמנגנים לע"ג גדול קולם מאוד‪ ,‬עד‬
‫שהוא משער שלא יועיל לזה אפילו אטימת אזנים‪ ,‬וכן כהאי גונא בעצימת עינים והחוטם‪ ,‬שאינו יכול לסתום‬
‫אותם מאיזו סיבה שיהיה‪ ,‬או מפני שידיו קטועות‪ ,‬אם כן הוא פסיק רישא גמור‪ ,‬מפני שנצטרף הליכתו גם‬

‫כן לזה‪ ,‬וכנ"ל‪.‬‬