Page 171 - Step and repeat document 1
P. 171
חפץ e llk rxd oeyl ixeqi` zekldחיים dlw
miig min x`a
דאסור ,אבל כיון דלא ניחא ליה שרי .ועיין במה הליכתו להשמיעה ,דנימא דכיון דהוא פסיק רישא,
שכתבנו בהגה"ה ותבין את דברינו*(. הוי כאלו הלך כדי לשמוע ,שהרי יכול לאטום אזניו
מלשמוע ,ואם כן לא נוכל לצרף הליכתו להשמיעה,
oi`eלהקשות על סוגיא זו ,מהא דאמרינן בבבא ואף ששומע אחר כך ואינו אוטם אזניו ,אינו עושה
בתרא )נ"ז' (:מאי דכתיב ועוצם עיניו מראות בזה מעשה כלל .ובשלמא אם היה ניחא ליה
ברע ,זה שאינו מסתכל בנשים בשעה שעומדות על בהשמיעה ,היה נקרא 'לא אפשר וקמכוין' דפסקינן
הכביסה' .וקפריך הגמרא 'היכי דמי ,אי דאיכא דרכא
*( :d"bdואגב נבאר דבר פלא ,מה שראיתי בחכמת אדם הלכות עכומ"ז כלל פ"ד סעיף ט"ז ,וזה לשונו:
'ואסור לשמוע הכלי שיר ,ולהריח הריח ,ולהסתכל בנוייה ,וכל שכן בעבודת גילולים עצמה .ואם
צריך לילך דרך שם ,יאטום אזניו ויעצים עיניו ויסתום נחיריו שלא יהנה ,ואף על גב דאינו מתכוין ,כיון
דהוי פסיק רישא .ובמתכוין אסור -אפילו אין לו דרך אחר' ,עד כאן לשונו.
`edeתימה מכמה טעמים .א' דמלשון הש"ך ביו"ד סימן קמ"ב ס"ק ל"ד לא משמע הכי ,דזה לשונו שם:
'ומבואר בתו' והרא"ש והרי"ו דמיירי בענין שיוכל לאטום אזנו ולהעצים עיניו ולסתום נחיריו שלא
יהנה מן הקול והמראה והריח ,ומותר כשאינו מתכוין להנאתם ,דלא הוי פסיק רישא ,הא בלאו הכי אסור.
אבל כשמתכוין ,מבואר שם בש"ס ובפוסקים דאפילו אי אפשר לו לילך למקום אחר אסור' ,עד כאן לשונו.
ומשמע בהדיא דמשום שיכול להאטים אזניו ולהעצים עיניו ,מותר אפילו כשהוא שומע או רואה ,כיון שאינו
מתכוין להנאה ,דאי לאו הכי ,אלא שמעצים עיניו ,הרי אינו נהנה כלל .ועוד ,דהלא משמע מש"ך שאינו
חולק על הרמ"א ,רק מפרש אותו ,ומהגהת רמ"א מפורש בהדיא ,דכשאינו מתכוין מותר אפילו לשמוע
ולהסתכל ,דהלוא על דברי המחבר קאי.
,cereדזה לשון הגהת ריא"ז -והוא השלטי גבורים -בפסחים פרק שני )ו' :מדפי הרי"ף( ,שדברי הרמ"א
נובע הימנו ,וזה לשונו' :וכן אם היה רואה נויי עבודת כוכבים ומזלות ,או שהיה שומע נגינת הכומרים
המנגנים לפני עבודת כוכבים ומזלות ,אם אינו מתכוין להנות ,שאינו חפץ בהנאה זו ואינו צריך לה ,מותר,
ואם היה מתכוין להנות ,אסור ,שאף הקול והמראה ,אף על פי שאין בהם ממש ,אסור להנות בהם' ,עד כאן
לשונו .ומדברי רש"י בפסחים )דף כ"ה ע"ב ד"ה מותרת( נמי משמע כשלטי הגבורים ,עיין שם.
d`xpeשהיה קשה לו לחכמת אדם דברי הש"ך אם נפרשיה כפשוטיה ,דמה שייך לאמר דלא הוי פסיק
רישא ,משום שיכול להאטים אזניו ולהעצים עיניו וכו' ,כיון שהאיסור הוא על השמיעה והראיה,
השתא מיהא ששומע ורואה ,הנאה ממילא הוא ,ופסיק רישא ממש ,ולא מצינו כיוצא בזה בגמרא שיקרא
משום הכי דבר שאינו מתכוין .ולכך הוכרח החכמת אדם לדחוק ,דהכונה הוא שיאטום אזניו ויעצים עיניו
וכו' ,ואף שאפשר שישמע אפילו אם יאטום אזניו ,על כל פנים הלא אינו פסיק רישא ,והוא אינו מתכוין
להנאת השמיעה ההיא ,זהו תוכן כונתו.
` laהוא פלא ,דתינח באטימת אזנים ,ומה יעשה בעצימת עינים וסתימת הנחירים .אם לא שנדחוק ,דהכוונה
שיעצים עיניו במקצת בענין ,דלא יהיה הראיה פסיק רישא ,וכהאי גוונא בסתימת הנחירים .אך מה
יענה במאי דאמרינן בברכות )דף נ"ג' :(.היה מהלך בשוק של ע"ז ,נתרצה להריח הרי זה חוטא' ,משמע
בהדיא דאי לא נתרצה לזה ,אף על פי שהוא מריח אין עליו חטא ]וכן איתא ברמב"ן בע"ז )י"ג (.אהא
דאמרינן שם דקמיתהני מריחא[ ,וראיה זו כתבה הגר"א בביאוריו בסימן קמ"ב הנ"ל ,על מה שהתיר הרמ"א
דבר שאינו מתכוין .ועוד ,מכל הראיות שהבאתי לעיל ,משמע מפורש דמותר הראיה והשמיעה.
d`xpdeלי בזה להסביר סברת הש"ך ,ובהכי יתבאר סברת התוספות גם כן שפיר ,שכתבו דכאן מיירי באופן
דלא הוי פסיק רישא ,משום דאמר בעלמא דמודה ר' שמעון בפסיק רישא .ולכאורה קשה דמאי
