Page 242 - Step and repeat document 1
P. 242

‫חפץ ‪ i llk rxd oeyl ixeqi` zekld‬חיים‬            ‫‪ex‬‬

                                            ‫‪miigd xewn‬‬

‫ָאָדם‪ֶ ,‬שְׁיֻּפְר ַסם ִל ְפֵני ֶהם ְל ֶחְר ָפּה וּ ְלָקלוֹן ֲעבוּר ֶזה ֶשָׁנַּגע ְבּ ָממוֹנוֹ אוֹ‬
‫ִבּ ְכבוֹדוֹ‪ְ ,‬ו ָכל ֶשִׁיְּר ֶאה יוֹ ֵתר ֶשְׁדּ ָבָריו ִי ְתַק ְבּלוּ ִל ְפֵני ַהשּׁוֹ ְמ ִעים‪ְ ,‬וִי ְת ַפְּר ֵסם‬

  ‫ְבּ ֵעיֵני ֶהם ִל ְגנוּת וּ ְל ִבָזּיוֹן ֲעבוּר ֶזה ‪ִ -‬י ְהֶיה יוֹ ֵתר ָשׂ ֵמ ַח ְויוֹ ֵתר ֶנֱהֶנה ִמֶזּה‪.‬‬

‫‪ְ .ai‬וַקל ָו ֹח ֶמר ִאם ֹלא ֵהַרע לוֹ‪ַ ,‬רק ֹלא ֵהי ִטיב ִעמּוֹ ְבּ ַהטּוֹבוֹת ֲא ֶשׁר‬
‫ָהָיה ָראוּי ְל ֵהי ִטיב ִעמּוֹ ִמן ַהִדּין ְכּ ִע ְנְיֵני ַה ְלָו ָאה וּ ְצָדָקה ְו ַה ְכָנ ַסת‬
‫אוְֹר ִחים ְו ַכיּוֹ ֵצא ָבֶּזה‪ִ ,‬אם הוּא הוֹ ֵל‪ ‬וּ ְמַג ֶלּה ַא ַחר ָכּ‪ָ ‬דּ ָבר ֶזה ַלֲאָנ ִשׁים‬
‫ְלַגנּוֹת ְפּלוֹ ִני ָבֶּזה ‪ָ -‬לשׁוֹן ָהָרע ְגּמוָּרה הוּא ִמן ַהִדּין‪ ,‬וּ ְכמוֹ ֶשׁ ָכּ ַת ְבנוּ‬
‫ְל ֵעיל ִבּ ְכ ָלל ה' ָס ִעיף א'‪ְ .‬ועוֹ ֵבר ָבֶּזה עוֹד ַעל ַכּ ָמּה ָלאִוין ֲא ֵחִרים‪ ,‬חוּץ‬

‫‪miig min x`a‬‬

‫וכהאי גוונא עוד מעשה אחרת שם‪ ,‬ואיך היה מותר‬     ‫‪ ,dlgzn did xy` dyrnd mvr z` epnn‬כי הרבה‬
‫לר' שמעון ברבי לספר דבר זה לפני רבי‪ .‬דיש לומר‬   ‫פעמים ישתנה על ידי זה הענין להפכו‪ ,‬והראיה מרב‬
‫דכונת ר' שמעון לא היה לגנותו‪ ,‬רק שידע אביו מזה‬  ‫ענן שהיה אמורא‪ ,‬והיה לו גילוי אליהו כמו דאיתא‬

‫בכתובות )דף ק"ו‪ ,(.‬אף על פי כן כשדרש ממנו מר ויוכיחו עבור זה‪ ,‬ודבריו יהיו נשמעין לו יותר משאם‬

‫עוקבא המעשה בשלימותו‪ ,‬נשתנה על ידי זה הענין היה מוכיחו בעצמו *(‪.‬‬

‫‪ seq‬דבר‪ ,‬להיתר אין לנו שום ראיה‪ ,‬ולאיסור הבאנו‬                                         ‫מרע לטוב‪.‬‬
‫כמה ראיות חזקות וכנ"ל‪ .‬ויש לי עוד כדמות‬
‫ראיה מהא דאמרינן בגיטין )דף ז'‪ (.‬דשלח ליה מר‬    ‫‪ ,oke‬אין להקשות על דברי שבפנים‪ ,‬מהא דאיתא‬
‫עוקבא לר' אלעזר‪' :‬בני אדם העומדים עלי ובידי‬     ‫בקידושין )ל"ג ע"א( בר' חייא‪ ,‬דהוה יתיב בי‬
‫למוסרם למלכות מהו' וכו'‪ ,‬הרי שלא רצה לגלות את‬   ‫מסחותא‪ ,‬וחליף ואזיל ר' שמעון ברבי קמיה‪ ,‬ולא קם‬
‫שמם‪ ,‬אף דעמדו עליו‪ ,‬ועל כרחך כסברתנו‬            ‫ר' חייא מקמיה‪ ,‬ואיקפד‪ ,‬ואתא אמר ליה לאבוה‪ ,‬שני‬
                                                ‫חומשים שניתי לו בספר תהלים‪ ,‬ולא קם מקמי וכו'‪.‬‬

‫*( ‪ ,oke‬אין להקשות ממה דאיתא בבכורות )דף ל'‪ (:‬ר' יהודה ור' יוסי איסתפק להו מילתא בטהרות‪ ,‬שדרו‬
‫רבנן לגבי בנו של ר' חנינא בן אנטיגנוס‪ ,‬אזילו אמרו ליה לעיין בה כו'‪ ,‬אותיב רבנן מדידיה לגבייהו‬
‫וכו'‪ ,‬אתו אמרו ליה לר' יהודה‪ ,‬אמר להו ר' יהודה‪ ,‬אביו של זה וכו'‪ ,‬אמר ליה כו'‪ ,‬כבוד זקן יהא מונח‬
‫במקומו וכו'‪ .‬האיך היה מותר להזוגא דרבנן לספר לפני ר' יהודה ור' יוסי במה שנגע בכבודם שלא האמינם‬

                                            ‫על הטהרות )דדוחק לומר דהם היו בכלל שלוחא דבי דינא(‪.‬‬

‫‪ `kdc‬גם כן יש לומר שלא כיוונו בסיפורם לגנותו בזה‪ ,‬רק לתועלת‪ ,‬שר' יהודה ור' יוסי יוכיחוהו על להבא‪,‬‬
‫שלא יתנהג כן עם רבנן אחרים‪ ,‬שלא להאמינם על הטהרות‪ ,‬שבזה הוא מבזה אותם‪ .‬ויותר נכון לומר‪,‬‬
‫שכל אחד מהרבנן‪ ,‬היה כונתו בסיפורו רק לקנא עבור בזיון חבירו התלמיד חכם‪ ,‬ועיין לעיל בבמ"ח סקי"ד‪.‬‬

‫‪ ,oke‬אין להקשות על ר' יהודה‪ ,‬האיך היה מותר לו לקבל את דבריהם להאמינם בזה‪ ,‬עד שעל ידי זה רתח‬
‫עליו ואמר‪' ,‬אביו' וכו'‪ ,‬הא אין מותר רק לחוש )דזה אין לתרץ משום דהיו שנים‪ ,‬דעל פי דין אסור‬
‫לקבל בהחלטה אפילו משנים‪ ,‬וכמו שכתבתי לעיל בכלל ז' ס"ג‪ ,‬ולבד זה הלא הם היו נוגעים בזה(‪ .‬דיש‬
‫לומר‪ ,‬דהיו מהימני ליה כדברי שני עדים‪ ,‬ועיין לעיל בכלל ז' ס"ז ובבמ"ח שם סק"ד‪ ,‬או על פי דאיתא‬

                                              ‫ביבמות )ע"ז ע"א( 'הא שמואל ובית דינו קיים'‪ ,‬עיין שם‪.‬‬
   237   238   239   240   241   242   243   244   245   246   247