Page 240 - Step and repeat document 1
P. 240
חפץ i llk rxd oeyl ixeqi` zekldחיים cx
miigd xewn
הוּא יוֵֹד ַע ְבּ ַע ְצמוֹ ֶשׁ ֵאינוֹ ְמ ַשֵׁקּר ַבּ ִסּפּוּר ַהֶזּה ) ִאם ֹלא ְבּ ֹא ֶפן ֶשׁ ְנּ ָב ֵאר ְלַק ָמּן
ְבּ ָס ִעיף י"ג(ַ ,וֲא ִפלּוּ ִאם ִי ְצ ָטְרפוּ ָלֶזה ָכּל ְשׁ ָאר ְפָּר ֵטי ַה ֶה ֵתּר ַהַנּ"ל.
ִדּ ְבַוַדּאי ֵאין ַכָּוָּנתוֹ ְבּ ֵעת ַה ִסּפּוּר ְלתוֹ ֶע ֶלתְ ,דּ ַהְינוְּ ,ל ַפְר ֵסם ְגּנוּתוֹ ֶשׁל ֲח ֵברוֹ,
miig min x`a
ואבירם ,אף דהיה יודע בעצמו שהסיפור הוא אמת, דרבינו יונה דומיא דעד אחד ,דמה שייך עדות על
אלא ודאי כמו שכתבנו בפנים ,דאין כונת המספר בזה עצמו ]אם לא שיש תועלת מהסיפור שלו ,וכפי מה
לתועלת. שמבואר הטעם לקמן[.
`leתקשה על דברינו ,ממה דאיתא בחושן משפט ,cereהלא אסור לבעל דין להשמיע דבריו להדיין
בסימן רכ"ח ,ד'אם הוא מאנה את עצמו' וכו', קודם שיכנס לדין ,אף דיודע שהאמת אתו,
ופירושו ,דאם הונה אותך בדברים ,אתה מותר ועובר בזה על הלאו ד'לא תשא שמע שוא' וכדאיתא
להוניהו ]ופליאה על בעל הסמ"ע שדחה פירוש זה, בסנהדרין )ז' (:ובשבועות )דף ל"א (.ובחושן משפט
דהרי מבואר כן להדיא בספר יראים להרא"ם בעל סימן י"ז .והוא הדין בודאי בענינינו ,לענין לספר
התוספות[ ,היינו ,בינו לבין עצמו בלבד ,אבל לא לאדם אחר ,מה שעשה לו פלוני ,דבחד פסוק כללם
התורה ,וכדאיתא בפסחים )קי"ח ע"א( דפסוק זה 'לא
לגלות דבר זה שהיה בינך לבינו לאחרים. תשא שמע שוא' ,הוא אזהרה למספר לשה"ר גם כן,
דקרי ביה 'לא תשיא' .ואף דבתורה כתיב 'שמע שוא',
`leתקשה על דברינו ,ממה דאמרינן בברכות )דף הלא על כרחך אנו צריכין לומר ,כמו להשמיע דבריו
ה'' :(:רב הונא תקיפו ליה ארבע מאה דני לדיין ,דאסור בכל גווני ,ועל כרחך אנו צריכין לומר
דחמרא ,על לגביה רב יהודא וכו' ,אמר להו אי איכא הא דקראתו התורה שמע שוא ,אף דהמספר יודע
מאן דשמיע עלי מילתא ,לימא ,אמרו ליה הכי שמיע שהאמת אתו ,משום השומע שלא ידע שהוא אמת,
לן ,דלא יהיב מר שבישא )פירוש :זמורות הגפן( וכדי שלא יכנס לנפשו צורת הדברים ]וכמו שכתב
לאריסא ,אמר להו מי קא שביק לי מידי ,הא קא גניב בספר המצוות להרמב"ם לא תעשה רפ"א טעם זה
לי כוליה' .והלא אף כאן לא יצא מדברי רב הונא על מה דאסרה התורה להדיין לשמוע[ ,כן בודאי הוא
תועלת על להבא ,שלא יגנוב אותו יותר ,ולא היתה הדין בעניננו ,כיון דעצם אמונה בלב להחליט שהוא
כונתו גם כן שיוכיחוהו הרבנן ,רק לדחות מעל עצמו אמת ,מה ששמע גנות על אחד ,הוא איסור של קבלת
הגנאי ,דזה אסור בעלמא לספר לשה"ר על אחד ,אף לשה"ר ,וכמו שכתבתי למעלה בכלל ו' ,והוא הדין
שהוא אמת ,וכונתו רק לדחות גנאי מעל עצמו ,וראיה לטעם האחר שכתבתי למעלה בפתיחה אות ב' ,אם
לזה מבבא בתרא )דף קס"ד ע"ב( דאמר ליה ר' שמעון כן בודאי ,גם בזה אסור להשיא להשומע שמע שוא,
ברבי לרבי ,לאו אנא כתבתיה ,יהודא חייטא כתביה,
ואמר ליה רבי ,כלך מלשון הרע הזה .אף דכוונתו היה וכמו שאסור להשיאו מה שפלוני עשה לפלוני.
רק להציל את עצמו ,ואם כן האיך היה מותר לרב
הונא לספר לפניהם מה שהאריס גונב מאתו הזמורות, cereראיה לדברינו ,ממה דאמרינן במועד קטן ט"ז.
לפי מה שהחלטנו בפנים דלספר שאחד גזלו ,גם זה 'ואי אתפקר בשלוחא דבי דינא ,ואתי ואמר ,לא
מתחזי כלישנא בישא ,דכתיב העיני האנשים ההם
בכלל לשה"ר הוא. תנקר לא נעלה' .ופירש רש"י שחירף שליח בית דין,
ושליח אמר חרפני )דלפירוש רש"י 'העיני האנשים
` laבאמת זה אינו קושיא .א' דרש"י פירש בדיבור ההם תנקר' על השליח אמרו דתן ואבירם( .הרי ,דאי
המתחיל הא קא גניב לי וזה לשונו' :וכי אינו לאו המעלה דשלוחא דבי דינא ,לא הוי שרי לשלוחו
חשוד בעיניכם שהוא גונב לי הרבה יותר מחלקו'. של משה רבנו עליו השלום לספר מה שחירפוהו דתן
וכוונת רש"י ,שהיו מכירין אותו הרבנן להאריס
