Page 262 - Step and repeat document 1
P. 262

‫חפץ ‪ b llk zelikx ixeqi` zekld‬חיים‬               ‫‪ekx‬‬

                                            ‫‪miigd xewn‬‬

‫§‪ֶ lk¨ e‬שׁ ֵכּן ְדּ ָאסוּר ְל ַס ֵפּר לוֹ‪ַ ,‬מה ֶשּׁ ְפּלוִֹני ִדּ ֵבּר )ז( ַעל ָבָּניו וּ ְקרוֹ ָביו‪ְ ,‬דּ ֶט ַבע‬
                               ‫ָה ָאָדם ִל ְהיוֹת ֵמ ֵצר ָבֶּזה‪ְ ,‬וָר ִכיל ִמ ְקֵּרי‪.‬‬

‫‪ְ .c‬ו ִאם ַכָּוָּנתוֹ ְבּ ִספּוּרוֹ ֶאת ַהָדּ ָבר ַלֲח ֵברוֹ‪ְ ,‬כֵּדי ֶשׁיּוֹ ִכי ַח ֶאת ְראוּ ֵבן ַעל‬
‫ֶשִׁדּ ֵבּר ָלשׁוֹן ָהָרע ַעל ִשׁ ְמעוֹן‪ַ ,‬עֵיּן ְל ֵעיל ְבּ ֵח ֶלק א' ִבּ ְכ ָלל י' ָס ִעיף‬

                                                                ‫)ה'( ]ו'[‪.‬‬

‫‪miig min x`a‬‬

‫)‪ df zelbln exidfd elit` i`cea dfac .eipa lr (f‬חזקה כנגדו‪ ,‬דאין אדם עומד עצמו על ממונו‪ ,‬עיין‬

‫‪ ,`id dxenb zelikx ,epal‬כי תיכף ינקוט בלבו שם בגמרא‪ ,‬דאם לא כן‪ ,‬איך התירה התורה בספק‬

‫על אותו פלוני‪ ,‬כידוע כי האב שונא למי שמדבר על לרצוח נפש‪ ,‬אך באמת התורה חשבתו לודאי‪,‬‬

‫בנו בכל אופן שידבר עליו‪) ,‬וכמו שאמרו )שיר דבודאי הוסכם בדעתו להרוג את חברו כשיעמוד‬

‫השירים רבה א' ל"ט‪ ,‬ילקוט שמעוני ישעיהו רמז ת"ו(‪ :‬כנגדו‪ .‬ותדע‪ ,‬שהרי בן לאביו בודאי בטבע הוא‬

‫אוהב נאמן‪ ,‬וכדהוכחנו לעיל מספרי פרשת ראה‪,‬‬        ‫'רצוץ פה שאמר דילטוריא על בני'(‪.‬‬

‫‪ ,en`e eia` lr epal oicd `ede‬ממה שאמרו בספרי ואפילו הכי‪ ,‬לענין מחתרת התירה התורה את דמו‪,‬‬
                           ‫פרשת ראה )פיסקא פ"ז(‪" :‬כי יסיתך אחיך וכו' ועל כרחך משום חזקה‪.‬‬

‫‪ oi`e‬להקשות‪ ,‬למה הוצרכה התורה לפרט במסית‬         ‫רעך אשר כנפשך" )דברים י"ג ז'( ‪ -‬זה אביך‪ ,‬והובא‬
‫"רעך אשר כנפשך" לרבות אביו‪ ,‬שהרי אפילו‬           ‫ברש"י בחומש‪ .‬וזהו כוונת הגמרא בסנהדרין )פ"ה‪:(:‬‬
‫בבנך שהוא בטבע אוהבו יותר וכנ"ל‪ ,‬הזהירה‬          ‫'לכל אין הבן נעשה שליח לאביו להכותו ולקללו‪,‬‬
‫התורה שלא לחמול ולכסות עליו‪ ,‬וכמו שכתוב‬          ‫חוץ ממסית‪ ,‬שהרי אמרה תורה "לא תחמול ולא‬
‫)דברים י"ג ז'( "או בנך" וכו'‪ ,‬קל וחומר לבן על‬    ‫תכסה עליו"' )שם י"ג ט'(‪ ,‬פירוש‪ ,‬דהא קאי על כל‬
‫אביו‪ .‬תריץ‪ ,‬משום שהתורה רצתה לסיים )שם י"ג י'(‬
                                                                ‫מה דכתיב בתחלת קרא 'כי יסיתך'‪.‬‬

‫"ידך תהיה בו בראשונה"‪ ,‬שמצוה תחלה ביד המוסת‬      ‫‪ dne‬שכתבנו‪' :‬לענין שאר קרובים'‪ ,‬הוא מצד‬
‫להרגו‪ ,‬ואי לא דגילתה לנו התורה‪ ,‬לא היינו יודעין‬  ‫הסברא‪ ,‬כיון דהוא גואלו וקרובו‪ ,‬אם יספר לו‬
‫זה מצד הסברא‪ ,‬וכמו שאמרו‪' :‬לכל אין הבן נעשה‬
                                                       ‫שפלוני דיבר עליו‪ ,‬יחרה אפו עליו עבור זה‪.‬‬
                   ‫שליח וכו'‪ ,‬חוץ ממסית' וכנ"ל‪.‬‬
                                                 ‫‪ oi`e‬להשיג על זה ממה שאמרו בסנהדרין )דף ע"ב‪(:‬‬
‫‪ lke‬זה שהארכנו לענין שאר קרובים‪ ,‬הוא נפקא‬        ‫בענינא ד"אם זרחה השמש" )שמות כ"ב ב'(‪,‬‬

‫מינה לענין אפילו אם יזהירן מלגלות לשום‬           ‫דאם אביו חתר במחתרת אסור להרגו‪ ,‬דמסתמא‬

‫אביו אוהב לבנו‪] ,‬ו[אפילו אם בנו יעמוד כנגדו לא אדם‪ ,‬והוא דבר שלא נשמע שום גנות על אחד מהם‬

‫יהרגנו‪ ,‬ובשאר קרובים אין הדבר כן‪ .‬דהתם יש בעת הסיפור‪ ,‬דאי לאו הכי אין צריך לכל זה‪ ,‬וכנ"ל‪.‬‬
   257   258   259   260   261   262   263   264   265   266   267