Page 264 - Step and repeat document 1
P. 264
חפץ c llk zelikx ixeqi` zekldחיים gkx
miigd xewn
ְדּ ָאסוּרְ ,ו'רוֹ ֵכל' ִנ ְקָרא ֲעבוּר ֶזהְ .ו ָלא ִמ ָבּ ֵעי )ְו ֵאין ָצִרי לוֹ ַמר( ִאם הוּא ֵמ ִבין
ִמ ִשּׁ ְמעוֹן ֶשֲׁעַדִין ִמ ְס ַתּ ֵפּק ָבֶּזה ) ְכּגוֹןֶ ,שׁ ִשּׁ ְמעוֹן ְשׁ ָאלוִֹ :אם ֱא ֶמת הוּאַ ,מה
ֶשּׁ ִסּ ֵפּר ִלי ֲח ֵבְרֶ ,שְׁראוּ ֵבן ִגָּנּה אוֹ ִתי ִבּ ְפֵני ֶכם(ְ ,בַּוַדּאי ָאסוּר לוֹ ְלַגלּוֹת
לוֶֹ ,א ָלּא ֲא ִפלּוּ ִבּ ְס ָת ָמאַ ,גּם ֵכּן ֹלא ְיַג ֶלּה לוִֹ ,כּי ִבְּד ָבָריו הוּא ַמֲח ִזיק
יוֹ ֵתר ַה ִשּׂ ְנ ָאה ֶשׁ ְבּ ִלבּוֹ ַעל ְראוּ ֵבןֶ ,שִׁיּ ְתַק ֵבּל ֶא ְצלוֹ יוֹ ֵתרְ ,כּ ֶשִׁיּ ְשׁ ַמע ִמ ִפּי
ְשַׁנִיםִ ,מ ֶשּׁ ִאם ָהָיה שׁוֹ ֵמ ַע ַרק ִמ ִפּי ֶא ָחדְ .וַגם ְפּ ָע ִמים ֶשָׁיּבוֹאוּ ַגּם ֵכּן
ִל ְמִרי ָבה ַעל ְיֵדי ֶזה ַה ֵשִּׁניֶ ,שׁ ִנּ ְתעוֵֹרר ָהְר ִכילוּת ֵמ ָחָדשׁ.
miig min x`a
סיפרה בת שבע כלל ,מזה מוכיח הירושלמי דמותר שיתגלה לו ,כמו שכתב היד הקטנה )הלכות דעות פרק
לדבר לשה"ר על בעלי המחלוקת. ט' דין י"ט( ,או כמו שכתבנו לעיל בחלק א' בכלל ב'
סעיף קטן ד' ,דשם 'רוכל' לא הונח על דבר העשוי
dxe`kleדין זה דומה למאי דאמרינן בבבא קמא בודאי להתגלות עיין שם] ,ועיין לעיל בכלל ב' סעיף
)דף י'' ,(.והאיכא מרבה בחבילה' עיין שם, ג' ,שיש כמה פוסקים שמחמירין בזה[ ,מה שאין כן
ועיין בתוספות שם )ע"ב( בד"ה מאי קעביד ,וזה בזה ,דבעת ספורו של הראשון ,לא הוי עבידא
לשונו' :בכולה שמעתין ,צ"ל 'מאי קעביד' טפי לאיגלויי ,דלא סיפר כי אם בפני שנים ,ומסקינן בבבא
מאחריני ,וישלם כל אחד חלקו וכו' .ובא אחר בתרא )ל"ט' :(:דכולי עלמא אית להו דרבה בר רב
והשלימו לעשרים ,כולם חייבין ,אף על גב דבלאו הונא' ,אם כן ממילא חל על זה איסור רכילות .וכי
איהו הוה מתה ,מיהו בזה צריך לדקדק ,וכי בשביל בשביל שעבר אחד על הלאו ד"לא תלך רכיל" ,וסיפר
שהשליך עץ אחד לתוך אש גדולה וכו' ,אלא לחופר
בור י' ובא אחר והשלימו לי"א' .ועיין בהרא"ש שם את הדבר ,הותר לו להשני גם כן להיות רוכל.
)פרק א' סימן ט'( שפירש' ,מאי קעביד' ופטור לגמרי,
lkneמקום אינו ברור לאיסור ,דאפשר לומר כיון
וכן פירש הנמוקי יוסף )ד' :מדפי הרי"ף(. דעל כל פנים כבר נתגלה לאותו פלוני מזה,
ואין המספר הזה מסבב דבר חדש בסיפורו ,אין איסור
oiireבשולחן ערוך חושן משפט בסימן שצ"ו )סעיף
ז'( ,ומבואר שם שיש שני דעות בזה ,ועיין בזה.
בביאור הגר"א שם )סעיף קטן ט"ו( שהתוספות
והרמב"ם והרשב"א מסכימים לדעת אחת דכולן oi`eלהביא ראיה לאיסור ממה דאמרינן בירושלמי
חייבין ,וקושית התוספות 'מיהו יש לדקדק' וכו' ,תירץ דפיאה פרק א' )הלכה א'(' :מותר לדבר לשה"ר
הרשב"א ,דלא אמרו מרבה בחבילה ,אלא שיש בה על בעלי המחלוקת ,שנאמר )מלכים א' ,א' י"ד(" :ואני
לילך ולהזיק ,כמו בחופר בור עשר ועשרים ,ולכך חייב אבוא אחריך ומלאתי את דבריך"' .ומדלא הביא מה
השני כמו הראשון ,כיון דעל ידי חבילתו לבד ,היה בא שיעצה נתן מתחלה לילך ולספר אודות אדוניהו,
גם כן ההיזק ,הא לאו הכי ,דומה להשלים לי"א. אלמא דמזה אין ראיה להתיר לספר בעצמו ,ואם כן
והרא"ש והנמוקי יוסף סבירא להו דהשני פטור לגמרי. מאי מייתי ראיה מהקרא 'ואני אבוא אחריך' ,אימא
דמשום הכי הותר אחר כך לנתן לספר אודות ענין
`edeהדין בעניננו ,לדעת התוספות והרמב"ם המלוכה של אדוניהו ,משום דבת שבע סיפרה
והרשב"א ,כיון שעל ידי סיפורו של השני לבד,
גם כן היה נכנס שנאה בלבו של שמעון על אותו פלוני מתחילה.
כמו על ידי הראשון -גם עליו יש לאו זה. yicלדחות ,דשם מוכח בקרא שנתן הטעים את
הדבר יותר ,וגם סיפר על אביתר מה שלא
