Page 220 - alef

‫פרק י | ושננבם לתניך ‪ -‬אלו הבלמיחים‬ ‫‪206‬‬

‫רבינו א הוא ובראותו אותו התיישב לידו‪ ,‬הוא היה נבו ‪ ,‬בחור שהשבוע נכנ‬
‫לשיעור א' וראש הישיבה המפור והנער מתיישב לידו‪ .‬הוא החל משוחח‬
‫איתו בקרבת דעת ונעימות‪ ,‬ושאלו על משפחתו‪ ,‬ואז התברר שהכיר היטב את‬
‫אביו‪ ,‬כ גלגל איתו שיחה נעימה כדבר איש אל רעהו עד שירד מהאוטובו ‪.‬‬
‫הוא הרגיש כזו נעימות ושייכות‪ ,‬כ שכל מחשבותיו המטרידות נמוגו ונעלמו‪,‬‬
‫וכשחזר היה זה בשמחה רבה ולמד במר רב‪ ,‬עד שכאמור התעלה להנהיג את‬

‫אחת מקהילות הקודש החשובות‪.‬‬
‫מו י הגר"א נבנצאל‪ :‬כל ימיו נזהר מאוד שלא להטריחנו חלילה‪ ,‬ולמרות‬
‫שהלא עפ"י ההלכה כל מה שעבד כנעני חייב לעשות לרבו ג תלמיד חייב‬
‫לעשות לרבו המובהק‪ ,‬בכל זאת למרות שהיה מורי ורבי המובהק והייתי קרוב‬
‫אליו רבות בשני ‪ ,‬מעול לא ביקש ממני דבר‪ ,‬וכנראה שג ע אחרי נהג‬
‫כ ‪ .‬רק פע אחת ויחידה ביקש ממני טובה והתנצל על כ שוב ושוב‪ ,‬על‬
‫כ שהוא מוכרח לבקש זאת ממני‪ .‬ומה היתה הטובה שביקש? קבענו ללמוד‬
‫בשעה תשע בבוקר בחברותא‪ ,‬והיה צרי להפ יק לימודו בשעה עשר ורבע‪,‬‬
‫כדי ללכת לרופא‪ .‬וביקש ממני שאומר לו מתי תהיה השעה עשר ורבע‪ .‬על כ‬
‫התנצל מ פר פעמי ‪ .‬על כ שהוא מוכרח לנצל אותי לכ ‪ .‬עד כדי כ נזהר‬

‫שלא לנצל א את קרוביו‪.‬‬

‫שהדיינו על רגישה עם בלמיחים‬

‫עד היכ הגיע אהבתו וחיבתו לתלמידי ? מ פר הרה"ח רבי יעקב דוד צי משיכו‬
‫ויז'ני בבני ברק‪ ,‬נכנ תי פע בחול המועד וכות לבקרו‪ ,‬והגיע אז ג עוד‬
‫תלמיד מהחביבי ביותר לרבינו‪ .‬הוא הביע שמחה רבה לקראתינו והתבטא‬
‫שהוא כל כ שמח לראותינו ומצד הדי הוא יכול לבר שהחיינו בש ומלכות‪,‬‬
‫כי הוא באמת שמח מאד‪ ,‬וה ביר למה בכל זאת אינו מבר ‪ ,‬כי לא לכל תלמיד‬
‫הוא כה שמח עד כדי ברכה‪ ,‬והוא לא רוצה שיהיו הבדלי בזה שלזה ביר‬
‫ולזה לא ולכ אינו מבר ‪ ,‬אבל תדעו שמצד שמחתי מותר היה לי לבר עליכ ‪.‬‬

‫אני זה שצפיך לעשוב "יומא טתא לפתנן"!‬

‫תלמיד הישיבה רבי צבי אריה פליגלמ שאלו‪ ,‬היות והוא מ יי מ כת‪ ,‬הא‬
‫לבר ברכת שהחיינו‪ ,‬השיב רבינו‪ :‬שהחיינו אל תבר על יו מ כתא שהרי‬

‫אמרו בגמרא )שבת קיט‪" (.‬אמר אביי תיתי לי דכי חזינא צורבא מרבנ דשלי‬