Page 216 - alef
P. 216

‫פרק ט | בופה יתקשו מריהו‬                                                                         ‫‪202‬‬

                                          ‫הזהיפוב שלא לרגוע‬

‫כאשר היה מגיע בחור להזמינו ל ידור קידושי ‪ ,‬היה מתעניי אצלו על משפחתו‬
‫ומשפחת הכלה‪ ,‬ומששמע שיש ש בא או דוד שהוא רב‪ ,‬ראש ישיבה וכד'‬
‫הציע פעמי רבות שהוא זה שי דר את הקידושי והרגיע בטוהר מידותיו‬

                         ‫שהוא יגיע לחופה ג מבלי שי דר את הקידושי ‪.‬‬
‫פע ביקש בשיעור מאחד התלמידי להכי לו כו תה‪ .‬כשהביא התלמיד‪,‬‬
‫לג לגימה אחת בלבד והפ יק‪ .‬אחרי חצי שעה‪ ,‬אמר לתלמיד שהתה התקרר‬
‫ואולי יכי לו כו חדשה‪ .‬התלמיד יצא למטבח‪ ,‬בדרכו הרהר‪ ,‬הלא תמיד שותה‬
‫רבינו את חציו השני של הכו כשהוא קר ומדוע‪ ,‬כא מפריע לו שהתה קר‪.‬‬
‫רק כשהגיע למטבח הבי את פתרו התעלומה‪ .‬במקו בו היו מכיני את התה‬

 ‫ראה שיש ש רק חבילת מלח‪ ,‬והבי שכנראה התלמיד שהכי לו את הכו‬
‫הקודמת ש בטעות מלח‪ .‬רבינו לא רצה להעיר לו על כ ‪ ,‬כדי שלא יתבייש‪,‬‬
‫לכ המתי חצי שעה ורק אז ביקש את כו התה שהיה נחו לו לאמירת‬

                               ‫השיעור בתואנה שהכו הראשו התקרר‪276.‬‬
‫בשני היותר מוקדמות של "קול תורה" היה המנהג שאחד העובדי הגיע‬
‫באמצע השיעור להגיש לרמי" כו תה‪ ,‬ופע נכנ זבוב לתו כו ו והוא‬
‫ש לב רק אחר שביר ‪ ,‬הוא ילק את הזבוב לצדדי והורה לבחור לשפו את‬
‫התה‪ ,‬ואמר לו בשקט‪ ,‬שישי לב שיזהר כשהוא שופ שאותו עובד שמגיש‬

                                                    ‫את התה לא יראהו‪277.‬‬
‫יפורי כאלו ומאות אחרי כמות שהתגלגלו בישיבה ובצבצו מכל הנהגתו‬

                   ‫השפיעו על התלמידי והשאירו עליה חות בל ימחה‪.‬‬

                                            ‫למה שינה ממנהגו‬

‫כמ ופר להל בהרחבה‪ ,‬רבינו לא ה כי שיעזרו לו כל עוד יכול היה לה תדר‬
‫בעצמו‪ ,‬והקפיד על זה מאד‪ .‬יפר אחד שהל וראה את רבינו מהל מתפלת‬
‫שחרית לביתו ולצידו אבר שנושא את תיק הטו"ת שלו‪ .‬שאל הלה את האבר ‪,‬‬

    ‫במה זכית שרבינו י כי שתשא את התיק שלו‪ ,‬אינני יודע ענה האבר ‪.‬‬
‫כשהמשי ללכת לדרכו‪ ,‬אחרי שנפרד מרבינו נזכר‪ ,‬שהגיע להראות לרבינו‬

                                                                       ‫‪ .276‬מפי רבי יהודה עמרמי‪.‬‬
                                                                  ‫‪ .277‬מפי רבי פנח שלמה קוגל‪.‬‬
   211   212   213   214   215   216   217   218   219   220   221