Page 383 - alef
P. 383

‫פרק יד | אתיפ הפועים‬

            ‫שהגעתי לגיל שידוכי ‪ .‬היה זה מיד כשעלינו ארצה מרו יה‪ ,‬בהיותי נעיר צעיר‬
            ‫מאד‪ .‬זכורני שאבי שאל אז את דודו הג"ר אליעזר יצחק ברמ )ראש ישיבת‬
            ‫"אשל תורה" במאה שערי (‪ ,‬מיה גדולי התורה הבולטי בירושלי ‪ .‬דודו‬

             ‫פירט אחד לאחד את גדולי עול שחי אז בירושלי ו יי שישנו תלמיד חכ‬
            ‫צעיר לימי בש רבי שלמה אויערבא שידוע כתלמיד חכ מופלג שמתעתד‬

                                                                             ‫לגדולות‪.‬‬

            ‫כ ג יפר הג"ר חיי בנימי לוצקי שבימי בחרותו בישיבת "תורה‬
            ‫ויראה" התפתחה שיחה פע בי בני הישיבה שהכירו בירושלי הקטנה את‬
            ‫כל השקדני והמצוייני המיוחדי שירושלי היתה מלאה מה ועלו שמות‬
            ‫לכא ולכא ‪ ,‬שכ ירושלי היתה מושפעת בכאלו‪ .‬לפתע שאל ראש הישיבה‬

                                                    ‫הג"ר אהר קצינלבויג ‪ ,‬ומי לדעתכ‬
                                                    ‫יהיו גדולי הדור בעתיד? ענה רבי חיי‬
                                                   ‫מיד וללא הי ו ‪ :‬רבי שלמה זלמ ורבי‬
                                                    ‫יו שלו ‪ .‬כבר אז ראו עד כמה ה‬

                                                          ‫הבולטי בעמל ושקידת ‪.‬‬

        ‫ע רבי דב קרויזר ראש ישיבת קוירא‬          ‫יפרו על הגה"צ רבי שמואל הומינר‬
‫כמו"כ נראה רבי לייב מינצברג ראש ישיבת המתמידי (‬  ‫מגדולי נקיי הדעת שבירושלי ‪,‬‬
                                                 ‫שבשנת ת"ש‪ ,‬כאשר החליט להוציא‬
                                                 ‫לאור את פרו "עיקרי דיני " החליט‬
                                                 ‫להביאו לרבינו שיעבור על דבריו ויראה‬

                                                  ‫הא אי לו הערות על מה שכתב‪.‬‬

‫גאון ישרא‪ú‬‬                                         ‫ג ע גדולי הקנאי שהיו בדעות‬
            ‫רחוקות מדעותיו‪ ,‬היה בידידות נפש והערי אות וה העריכו אותו‪ ,‬ובחכמתו‬
            ‫הרבה ידע במה ה באי לשמוע אותו ובמה יש לה את דעותיה בי ידידיו‬
            ‫הגדולי היו הג"ר מתתיהו דיווי )בעל מתת ידו על הרמב" (‪ 533,‬הג"ר מרדכי‬
            ‫אפל‪ ,‬הג"ר משה יהושע לנדו‪ ,‬וכו' וביחוד הג"ר גרשו שטמר )יו"ר העדה‬

              ‫‪ .533‬יפר ב רבינו רבי מרדכי שלעת חגיגת הבר מצוה שלו החליט רבינו לקצר בשעות קבלת הקהל‪,‬‬
               ‫שהמנהג היה בירושלי אז שביו הבר מצוה במש כל שעות היו קבלו בבית את כל האורחי‬

              ‫שנכנ ו לאחל מז"ט ולשמוע הדרשת בר מצוה מהחת ‪ ,‬וכ נהג רבינו אצל בניו הגדולי ‪ ,‬אלא‬
              ‫שאצל רבי מרדכי החליט‪ ,‬או מחמת שח על הזמ היקר או בגי חולשה‪ ,‬לקצר את זמ ולקבל‬
              ‫קהל מארבע אחה"צ עד עשר בלילה‪ .‬רבי מתי ' החליט אז לבא דווקא בשעה אחרת‪ ,‬כי היה‬

‫בור שזהו מנהג המודרני לשנות מהמנהג הקבוע לקבל כל היו ‪ ,‬וכשבא ברגל מביתו בבתי ‪369‬‬
   378   379   380   381   382   383   384   385   386   387   388