Page 315 - 16222
P. 315
תחא תיתרבח האחמו םירבשמ ינש |315
רבות מהצעות המדיניות שהציגו פוליטיקאים ישראלים במהלך
השנים לא היו אלא מצגי שווא של "עזרה" או "נדיבות" ,שמאחוריהם
הסתתרה העברת כסף מכיס אחד של הציבור לכיס השני ,לרוב תוך
יצירת בזבוז משמעותי בדרך .כפי שהסביר זאת עמיתי הכלכלן מיכאל
שראל ,במקום מדיניות שתשפר את רמת החיים של דנה ושל אורית
ושרה ,הממשלה מעניקה לאורית מתנות על חשבון דנה ,נותנת לשרה
מתנות על חשבון אורית ,ולדנה היא מעניקה מתנות על חשבון ילדיהן
של השלוש באמצעות הגדלת הגירעון והחובות שהילדים יאלצו
להחזיר כשיהיו גדולים .זה פשוט הרבה יותר קל ,ובמקרים רבים דנה,
אורית ,שרה ,בני זוגן ,וכך גם רבים מהפוליטיקאים ,אנשי התקשורת
וכלל האוכלוסייה אינם מבינים שזה מה שקורה .הם חושבים ,או יותר
נכון מרגישים ,שלמדינה יש "עץ כסף" ,אולי אי־שם במרתפי בנק
ישראל ,שממנו מגיעות כל ההטבות האלו .פוליטיקאים המוכנים
לקחת יותר מהעץ הדמיוני הזה ולתת לציבור הם יותר "נדיבים" ,או
"חברתיים" .את המודל הכלכלי הזה" ,האשליה המסוימת" שעליה
דיבר ספיר ,אני מכנה אשליית עץ הכסף.
אשליית עץ הכסף עומדת בסתירה למגבלת המקורות ("עקומת
התמורה" ,כפי שקוראים לכך הכלכלנים) .כלומר ,לוויתור הנדרש על
מוצרים מסוימים כאשר המשק מייצר יותר מוצרים אחרים .בפועל,
אם הממשלה תייצר יותר מסילות רכבת בשנה ,יישאר פחות כסף
לסל התרופות או לבניית בתי ספר חדשים .אבל השוגים באשליית
עץ הכסף אינם מבינים שזהו המצב :בעולם הדמיוני שלהם המשאבים
אינם מוגבלים וניתן להגשים כל רצון ,מדובר בסופו של דבר ברצון
ובנחישות .אם לפוליטיקאים יהיה "אכפת" מספיק ,הם "ישקיעו" או
"ייקחו אחריות" .אם הם לא "משקיעים" ולא "לוקחים אחריות" ,זה
פשוט משום שלא אכפת להם.
למשל ,במהלך ריאיון ל"ישראל היום" בשנת 2017שאלה אמילי
עמרוסי את חברת הכנסת מירב מיכאלי על חוקים שקידמה להארכת
חופשת הלידה" 28.בסופו של דבר צריך לשאול מאיפה הכסף לתוכנית
גרנדיוזית כזאת" ,אמרה עמרוסי .תגובתה של מיכאלי משקפת את
האשליה:
